חנות הקסמים בסיאול

פרולוג- הטיסה לסיאול

שדה התעופה שטוקהולם, הולנד.

הייתה המולה של אנשים בשדה התעופה והיה עמוס. כולם מיהרו להגיע ליעדם.
ישבתי לשחק בפלאפון כמו תמיד בקלאן שלי ושל טאה.

כבר שלוש שנים שלא פגשתי את טאה טאה מעבר לשיחות סקייפ.
ההורים שלי נשארים כאן בהולנד אבל אני חוזר חזרה לסיאול.
יש לי לסיים את הלימודים ולהתכונן לקראת מבחני הקבלה לאוניברסיטה.
אני גם מקווה שאני יוכל לגשת עם טאה למבחני המיון סוף סוף.
"שימו לב בעוד זמן קצר תחל עלייה למטוס של טיסה KA789 אל סיאול". אמרה הדייל וחייכה.
זה קורה אמרתי לעצמי- אני חוזר לסיאול.
ברקע הדיילת המשיכה לתת הסבר איך מתבצע הבורדינג למטוס.

19:00

כשהגיע תורי הושטתי לדיילת את כרטיס הטיסה שלי ואת הפספורט. היא חייכה.
הדיילת סרקה את מה שצריך ומסרה חזרה אליי את הדברים. "שיהיה לך טיסה נעימה" וקרצה לי.
הסמקתי כמו כל ילד בן 16 שמקבל קצת תשומת לב. והמשכתי אל עבר השרוול ואל עבר המטוס.

את תיק הצד שלי זרקתי למעלה והתיישבתי ליד החלון. הנוף היפה של הולנד נצפה מהחלון.
נאנחתי; אני אתגעגע למקום הזה שביליתי בו כל כך הרבה שנים.

פתחתי את מערכת הבידור של המטוס- סרטים, מוזיקה, ואפילו משחקים. ידעתי שלא יהיה לי משעמם בטיסה הארוכה לסיאול.

הדיילים עברו בין כל הנוסעים לוודא שהכל בסדר טרם ההמראה. כשהדייל התקרב אליי פשוט הנהנתי והוא המשיך הלאה.

אחרי כמה דקות שמעתי את המנועים מאיצים וזהו- המראנו.

צילמתי תמונה של הנוף האינסופי, השדות הירוקים הבניינים שהולכים ונהיים קטנים, המכוניות שלאט לאט גם הן נהיות קטנות. ערכתי את התמונה והוספתי קצת פילטרים ושטויות שיהפכו את התמונה לעוד יותר יפה.

אני בדרך הביתה! רשמתי והעליתי. זה עדיין נשמע כמו חלום אבל הנה זה קורה.

החברים שלי התחילו לעלות תגובות- איזה יופי, ממש יפה, מחכים לך בבית, תהנה ועוד. אבל חיכיתי לתגובה של טאה- חיכיתי לראות מה הוא יגיב.

חשבתי שהשעה בקוריאה כל כך מאוחרת שאולי הוא בעצם פשוט כן ישן. אני מכיר את טאה ואני יודע שהוא תמיד ער כל הלילה ומשחק... אבל אולי סוף סוף הוא הקשיב לי והלך לישון.

~

השעה 12 בלילה והמטוס חשוך, רוב האנשים כבר ישנים. אני אבל לא מצליח להירדם.

אפילו לאחר שתיית שוקו חם וספירת כבשים. אני עדיין ער, לעזאזל!.

קמתי מהמושב והלכתי אל השירותים. שטפתי פנים וצחצחתי את השיניים.

הוצאתי את הפלאפון מהכיס- השעה עכשיו רבע לאחת. ההודעות עדיין ממשיכות להגיע אבל מה שמעניין אותי זה ההודעה מטאה שלא מגיעה.

קיפלתי הכל חזרה לתיק הרחצה ועשיתי את דרכי למושב. המטוס היה כל כך שקט שלרגע חשבתי אם האנשים בו חיים או מתים- האמת זה קצת היה מפחיד אם הייתי טס בטיסה בה כל האנשים מתים.

התיישבתי שוב והבטתי קצת מהחלון החוצה בשמיים שמיליוני כוכבים פזורים בהם. הבטתי אל החלל עד שלאט לאט העיניים שלי התחילו להיעצם לבד ואני, אני נתתי לעצמי להיסחף לשינה.