חנות הקסמים בסיאול

פרק ראשון-ההתחלה של הבעיות

בהיתי בטאה יותר מידי זמן. חפץ פגע חזק בפרצוף שלי.

כל כך חזק שראיתי שחור.

ואחריו בא גל של כאב.

ואז כלום.

שקט.

העולם עצר.

-

קמתי.

הכל מסביב היה חושך מוחלט. חשבתי אולי אני וטאה נרדמנו במקרה והוא כיבה את האור. כל כך חשוך שזה נראה כמו אמצע הלילה.

ואז במהירות הכל חזר אליי- פלאשבקים מהירים של מה שקרה עד לנקודה ההיא.

הרגשתי שמשהו לא ממש בסדר, אבל לא יכולתי להגיד מה. היה בי צד שהאמין שהכל טוב וסמך על טאה.

אבל היה בי צד שמאמין שמשהו לא טוב קורה, משהו לא מסתדר, הרי גם אחרי כל כך הרבה שנים ניהלנו שיחות וידיואו- האם אני עדיין מכיר אותו הכי טוב?

אולי זה הכל היה טעות.

אולי זה אפילו לא היה טאה אלא מתחזה. פתאום הבנתי שאין לי מושג אפילו אם אני אצליח לזהה את טאה.

ככל שאני מנסה לחשוב על תווי הפנים שלו, על השיער המתולתל השחור, פתאום אני מרגיש כאילו הוא נשכח מהזיכרון שלי יותר ויותר.

לאט לאט אני לא מצליח להיזכר בזיכרונות שלנו או בבדיחות והשטויות שהיינו עושים.

התחלתי לשכוח אותו- ככה. עד שאת השם שלו כבר כמעט ולא הצלחתי להגות.

פתאום הכל נראה שונה.

הבגדים שלי שונים- אני לבוש מכנס לבן וחולצת שמנת וכפכפים לרגליי.

פלסטר קטן נמצא על האצבע הימנית שלי.

ספרתי את צעדיי מהדלת אל המיטה עכשיו ידעתי שאני כבר לא במלון יותר.

נשכבתי במיטה והבטתי החוצה מהחלון אל הרחוב השקט. היה מספר בניינים מסביב אבל הרחוב היה ללא אדם. רק הירח זורח לו בשקט בשמי הלילה- שנינו היחידים שערים בשעה מאוחרת.

/כמה שעות אחורה/

"הלו?" טאה חייג.

"כן טאה מה יש לך?" שאל אותו הבוס.

"אני במיקום בשדה התעופה. טאה הסתכל לצדדים. אני עם השלט".

"מה עם התשלום?" הוא התעקש.

"בסדר, בסדר, קודם תבצע את העבודה שלך" הבוס רטן. "אני משלם לעבודה נקייה שיהיה ברור" הוא הבהיר את הכוונות.

"טוב צ'יף, קיבלת". טאה צחק.

פףף צ'ים לא יודע מה מחכה לו והאמת זה די מצחיק ודי עצוב איך הוא נפל לזה בקלות.

עכשיו יש לי רק לחכות לנסיך ואז... אז הכסף סוף סוף יהיה שלי. אני סוף סוף אסגור את החשבון עם כל העלובים.