פרק קצר, כמו שכתבתי בפרק של ברבור שחור, אני קצת חולה ואחרי ניתוח אז.. כן, סורי:(
XOX
"ארטמיס..?" מלמלתי בחשש כשנכנסנו לבית, אני לא מבינה מאיפה הביטחון של צ'ייס מגיע אבל אותי המפגש הזה מדאיג.
"היי קופידון! את יודעת במקרה איפה ה- אוו לא ראיתי אותך צ'ייס, אממ היי" לוציפר אמרה במבוכה.
כשארטמיס ואתנה נכנסו לסלון, אתנה הביטה בי במבט שאומר 'מה חשבת כשהבאת אותו לפה?!' וארטמיס נראתה כאילו היא עוד רגע תתפוצץ, היא נעצה בצ'ייס מבט זועם אבל הוא פשוט חייך בביטחון.
"תקראו לי כשזה יסתיים" גיחכתי ויצאתי מהדלת האחורית עם הקשת שלי.
התרחקתי מהמטרה, לקחתי חץ ומיקמתי אותו בהיסוס, היתה לי הרגשה מוזרה שלא יכולתי להסביר אבל השתדלתי להתעלם ממנה ושיחררתי את החץ, הוא פגע במרכז המטרה אבל לא בדיוק כמו שהתכוונתי וזה מוזר, דברים כאלה לא אמורים לקרות עם הקשת הזאת, היא קסומה.
"אני בסך הכל מנסה לעזור לקופידון!" שמעתי את צ'ייס צועק.
"היא לא זקוקה לעזרה, במיוחד לא של זרים, תמסור לאפולו שאנחנו מסתדרות מצויין בלעדיו" ארטמיס ענתה בזעם ושמעתי את צ'ייס משתנק ונחנק.
"את..לא..מזהה..אותי?" הוא שאל בשקט, נשמע שהוא מתאמץ לנשום, הבטתי בהם דרך אחד מהחלונות שפונים לסלון, ארטמיס ישבה על הספה ומולה צ'ייס נחנק בגבו אל הקיר.
"לא.. מי אתה?" היא ענתה בהיסוס.
"צ'ייס בייליס... את עזרת לאמא שלי פעם, כשהייתי תינוק" הוא הסביר. האישונים של ארטמיס התרחבו בהפתעה והיא הרפתה מהקסם שתקף את צ'ייס.
"אתה... לך אפולו נתן את הקשת הוורודה?" היא שאלה בחשד, "אתה לא מתאים"
"מה עשית לקופידון, ארטמיס? למה היא לא זוכרת דברים?" הוא הפנה לכיוונה את הקשת הורודה ומתח בה חץ.
"לא!" קראתי בבהלה והופעתי ביניהם בדיוק כשהחץ השתחרר מהקשת שלו.
"קופידון!" אתנה, לוציפר וארטמיס קראו בבהלה.
ארטמיס ניסתה לההרחיק ממני את החץ, אבל היא רק שינתה את המסלול שלו כך שהוא פגע בכתף.
הרגשתי כאב חד משתק בכל גופי, וראיתי את הצער והחרטה בפניו של צ'ייס לפני שהכל היטשטש ונעלם.
*****
ראיתי את עצמי עומדת מול שתי הקשתות שאפולו הכין, מתלבטת.
"השחורה" לחשתי, "תבחרי בשחורה"
ידעתי שזה מה שיקרה, הרי כשהייתי קטנה בחרתי בה. אבל זה לא מה שקרה הפעם.
הדמות שאמורה להיות אני התלבטה עוד רגע לפני שהיא פנתה לכיוון הקשת הורודה שזהרה ממבטה.
היא הושיטה יד ולקחה אותה, הקשת השחורה לאט לאט נעלמה.
"קופידון?" שמעתי את אתנה שואלת בחשש והרגשתי יד מנערת אותי בעדינות התעוררתי על המיטה בחדר שלי והרגשתי כאב צורב בכתפי כשניסיתי להתיישב ללא הצלחה.
"זהירות, את פצועה" לוציפר חייכה ועזרה לי להתיישב, "סוף סוף התעוררת! כבר התחלתי ממש לדאוג" ארטמיס כמעט מחצה אותי בחיבוק. הבטתי מסביבי בבלבול וניסיתי להבין את מה שראיתי קודם.
בטח סתם דברים שצפו מהתת מודע שלי, הרי בחרתי את הקשת השחורה מזמן.
"על מה את חושבת?" צ'ייס שאל בסקרנות.
"אם הייתי רוצה שתדע, הייתי חושבת בקול" הבטתי בו בהאשמה. "קופידון, אני מצטער, לא התכוונתי לפגוע בך" הוא אמר בחשש.
"אבל כן התכוונת לפגוע בארטמיס. למה?" שאלתי בחשד, 'לא עכשיו' הוא אמר ללא קול 'אני אסביר לך אחרי שהן ילכו'
"כמה זמן עבר.. כשהייתי ככה?" שאלתי.
"שבוע" לוציפר ענתה. "שבוע?!" קראתי בתדהמה, זה הרגיש כמו כמה דקות.. אולי שעה, אבל לא שבוע!
"אז היום יום.. שלישי?" מלמלתי.
"כן, ואת צריכה לחזור ללימודים, אלי התחילה לדאוג לך והיא אפילו היתה פה כמה פעמים" אתנה חייכה, "נחכה לך בחוץ"
"אוקי, אני מתארגנת ובאה" עניתי בחצי חיוך ורמזתי לכולם לצאת מהחדר.
YOU ARE READING
cupid's arrow/ חץ של קופידון
Fantasyכשארטמיס ביקשה מאפולו ליצור את הנשק המושלם לקופידון: קשת שחורה ואשפת חיצים, נוצר נשק נוסף בעל השפעה הפוכה כדי לשמור על האיזון בעולם- קשת ורודה. ארטמיס נבהלה והחביאה את הקשת הורודה. *** קופידון מקבלת ליום הולדתה ה5 מתנה מיוחדת מארטמיס- קשת ואשפת חיצי...
