cupid's arrow/ חץ של קופידון

פרק 11:

לא המשכתי המון זמן ואני מרגישה קצת חלודה>
אשמח לתגובות (אני קצת חסרת דעה לגבי זה, אז דעתכם יכולה להועיל.. מאוד! תודה~)
XOX

התקדמתי בשקט לכיוון היציאה וקיוויתי שאתנה ולוציפר לא ישימו לב שנעלמתי ושאם הן כן ישימו לב, זה כבר יהיה מאוחר מידי.
"לאן את מתגנבת?" לוציפר הופיעה משום-מקום וגרמה לי לקפוץ בבהלה.
"לא עניינך" הכרזתי וניסיתי להמשיך להתקדם.
"דווקא כן, זה נראה מעניין!" היא התעקשה, הזנב שלה התפתל מסביב בהתרגשות.
"את יוצאת לדייט עם צ'ייס?!" היא צייצה בהתרגשות, מיהרתי להניח יד על פיה ולהשתיק אותה כדי שארטמיס ואתנה לא ישמעו.
"לא. אני הולכת לכמה דקות וחוזרת, אוקי?" היא הנהנה בחשד, "תישארי פה" השתדלתי להישמע רשמית אבל לוצי פשוט הנידה בראשה והמשיכה ללכת בעקבותי עד שיצאנו מהבית.
"תחזרי הביתה. עכשיו!" התחלתי לאבד את הסבלנות וקפצתי אגרופים בזעם.
"לא, קופידון. אני באה איתך הפעם, צ'ייס מסוכן ואני לא סומכת עליו" היא ענתה בנחישות, עיניה הביעו זעם ודאגה.
"אז תסמכי עלי, אני אומרת לך שאני יכולה להתמודד איתו!" התעקשתי.
"אני סומכת עליך, קופידון, אבל אני בכל זאת קצת דואגת" היא השפילה מבט לרגע.
"לוצי, תחזרי הביתה. זאת לא שאלה" עניתי בנוקשות.
"חשבתי שאת חברה שלי, לא הבעלים שלי" היא מלמלה בזעף.
"ובתור חברה אני מנסה להרחיק אותך מצרות" עניתי והבטתי בשעוני בחוסר סבלנות.
"לא. את מתנשאת ולא מפסיקה לחלק לי פקודות" היא רטנה, "אם את כל כך מתעקשת, אני לא אפריע" היא מלמלה בזעם והפנתה לי את גבה בהפגנתיות לפני שהפכה לחתולה שחורה והתרחקה משם בריצה.

***

"הגעת" צ'ייס לא נשמע מופתע, הוא נשען בגבו על קיר לבנים מתפורר ונראה רגוע בצורה מדאיגה.
"מה אתה רוצה?" הרמתי גבה ונעצתי בו מבט חסר סבלנות.
"מה ראית?" הוא ענה בשאלה.
"לוציפר טוענת שאתה מסוכן, אז או שתסביר לי מה אתה רוצה או שאני הולכת" עניתי בזעף.
"החץ, התעלפת.. היית מחוסרת הכרה לשבוע, מה ראית?" הוא שאל.
"אני חושבת שהשיחה שלנו הסתיימה" עניתי והפניתי לו את גבי במטרה להתרחק משם במהירות.
"קופידון, זה חשוב, תקשיבי לי!" הוא צעק בזעם ותסכול.
"אז תתחיל להסביר" דרשתי.
"תבחרי נושא אחד מבין שני הנושאים שמתרוצצים לך בראש" הוא אמר אחרי דקה של מחשבה, "אני אסביר לך אותו ואז תספרי לי מה ראית" הוא הציע.
"בסדר.." הנדתי בראשי להסכמה והתלבטתי באיזה נושא לבחור, "הנושא השני"
"הבנתי כמה דברים על הקשת והחיצים שלי, והצלחתי לגרום לזה שאם אני אירה חץ במישהו, את תוכלי לראות חלק מהזיכרון שלו.. חלק שהוא מנסה להסתיר או להדחיק" צ'ייס התחיל להסביר.
"אז רצית לפגוע בארטמיס כדי להוכיח שהיא משקרת?" הרמתי גבה והשתדלתי לא לתת לכעס להשתלט עלי.
"רציתי שתראי בעצמך אם יש לה חלק בכל זה או לא" הוא ענה ברוגע, אם צ'ייס יכול לשנות את המטרה של החיצים שלו זה אומר שגם אני יכולה. אבל אני לא יודעת איך, ולשאול בן אנוש כזה דבר... הרבה מתחת לכבוד שלי, אין סיכוי.
"כל הזמן הזה היית כל כך בטוח שהיא מעורבת ועכשיו אתה נזכר לפתח ספקות?!" התמדתי אותו לקיר בזעם, הדופק שלי האיץ והרגשתי שהמחשבות שלי מיטשטשות מכעס.
"קופידון, תרגעי. עכשיו." הוא ניסה להישמע רגוע ללא הצלחה, הרפתי מהאחיזה בו והוא נשם בהקלה.
"אבל משהו שם לא היה בסדר, משהו עם החיצים שלך השתבש, או שאתה לא באמת יודע לשנות אותם כמו שצריך!" התעקשתי.
"למה?" הוא הסתקרן, "מה ראית?"
"ראיתי את עצמי בוחרת בין שתי הקשתות" אמרתי, מנסה לעכל את המשמעות של הדבר.
"בחרתי בקשת הורודה"