Boy friend - Liam Payne and Harry Styles [Hebrew]

Chapter 5 - Unusual

נקודת המבט של קנדל:

מכולם הם שלחו אותי.

דווקא אותי להוציא מהארי בדיסקרטיות את הכתובת של אבא שלו.

כשהגעתי, החנתי את המכונית, דוממתי מנוע ויצאתי מהרכב.

נכנסתי למבנה של בית הסוהר ופניתי לקבלה.

"באתי להארי סטיילס-קנדל פיין" הזדהתי.

הפקידה הנהנה בראשה ונתנה לי את כרטיס הביקור שצריך להצמיד לחולצתך בכדי שידעו שאתה מבקר מורשה (כרטיסים כאלה כמו שיש לרופאים-הערת הכותבת).

"חכי כאן ואני אסמן לך לבוא כשיבאו לכאן את הארי" אמרה בחיוך.

הנהנתי חלושות.

"תודה" אמרתי בחיוך והתיישבתי.

לאחר חמש דקות הפקידה סימנה לי לבוא אליה וראיתי את הארי במדים כתומים מתיישב על שרפרף קטן שיש בצד השני של הזכוכית המפרידה בין המבקרים לאסירים.

התיישבתי והרמנו את הטלפונים המוצמדים לקיר כדי שנוכל לשמוע אחד את השני.

"היי לאב" אמר בחיוך "התגעגעתי".

"היי בייב גם אני התגעגעתי. איך אתה מסתדר?" אמרתי מצמידה את ידי לזכוכית והוא מחקה אותי מיד לאחר מכן.

"אני בסדר, את יודעת. כלא". אמר וגיחכנו.

"מה איתך? יש חדשות מהרופאים?" שאל בדאגה. ראיתי זאת בעיניו.

"הם אומרים שזה מתחיל להיות בסדר. שהמצב מתקדם, אני אמורה להחלים" אמרתי.

אפילו אני לא קניתי את זה אבל משום מה, הארי כן.

חיוך התפשט על פניו.

"אני יודעת על אבא שלך" ניגשתי לעניין ומבטו הפך למודאג, לא כמו שהיה עד עכשיו, בצורה אחרת.

"אל תדאג, אני לא כועסת או משהו. אני אשמח לפגוש אותו" אמרתי ברכות וראיתי שהוקל לו.

"לא" הוא הפתיע.

"למה לא?" שאלתי.

"אני לא מטומטם קנד, את רוצה לפגוש את אבא שלי, לבקש ממנו כסף ושהוא ישחרר אותי. זה לא הולך לקרות" אמר והיה ניכר על פניו שהוא נחוש בדעתו והוא לא הולך לוותר לי.

"בסדר" וויתרתי.

הכנסתי את ידי לתוך המגירה המשותפת שלמטה, לתוך המקום שאנחנו אמורים להעביר דברים אחד לשני.

הוא עשה אותו הדבר.

הוא ליטף את ידי עם האגודל שלו, תחושה נעימה פשטה בי, יחד עם צמרמורת.

התגעגעתי למגע שלו.

"אתם צריכים לסיים" אמר המשגיח שלידנו.

"אני אוהב אותך" סיים.

"אני אוהבת אותך גם" חייכתי אליו ושלחתי לו נשיקה באוויר בזמן שגררו אותו משם.

כשיצאתי מהמבנה, הרגשתי מאושרת, אך התחושה הזו כמעט נעלמה כשהבנתי שאני שיקרתי בפעם הראשונה להארי.