Boy friend - Liam Payne and Harry Styles [Hebrew]

Chapter 7 - is that the end?

נקודת המבט של הארי:

שכבתי במיטתי בתוך תא של בית כלא, בוהה בתקרה ותוהה מתי יוציאו אותי מכאן כבר.

זה כל כך לא פייר.

אני לא ידעתי שאני עובר על החוק.

לא ידעתי שאני יכול להרוס לעצמי את החיים שלי.

"סטיילס? אתה בא איתי"  אמר הסוהר בזמן שפתח את דלת התא.

בחוסר וודאות הלכתי איתו בלי להתווכח.

ראיתי את רייצ'ל מסיימת שיחת טלפון מרחוק, היה ניכר על פניה שהיא נסערת.

כשהתקרבתי אליה הפרצוף המבוהל שלה נמחק וחיוך עלה במקומו.

"הארי!!" צעקה בהתרגשות, אני מנחש שמזויפת.

"מה קורה פה?" שאלתי.

"שיחררנו אותך" ענתה בחיוך כמבון מאליו.

"לא. מה הייתה השיחת טלפון הזו?"

"הארי אני לא-"

"תעני לי!" קטעתי אותה.

"זאת קנדל..."

נקודת המבט של ליאם:

אני עומד מול המיטה של קנדל המונשמת, דמעות מאיימות לפרוץ, אך אני נלחם בהן.

"למה היית חייבת לעשות את זה קנדל?" לחשתי לה בזמן שהתכופפתי על ברכיי, מלטף את ראשה.

"למה לא הקשבת? אמרו לך לנוח..." בשלב הזה לא יכולתי להחזיק אותן עוד. נשברתי.

הדלת הסגורה נפרצה בחוזקה ומיהרתי לנגב את עיניי.

זה היה הארי, הוא בכה.

הוא יודע.

הוא נעמד על יד המיטה שלה, בוכה בלי לומר מילה.

לא יכולתי לראות את זה.

"תישאר חזק" מילמלתי ויצאתי.

(Stay Strong: כי הכל נשמע יותר טוב באנגלית-הערת הכותבת)

חזרה לנקודת המבט של הארי:

שיפשפתי את אגודלי בידה הקטנה, מנשק אותה.

היא לחצה את ידי בחוזקה והתעוררה בבהלה.

"הארי אתה חי!!!!!" היא צעקה בהקלה וחיבקה אותי חיבוק מוחץ.

"אני חי, מה איתך? את זו שעשית לכולם התקף לב!" חייכתי.

"מה?" היא לא הבינה על מה דיברתי.

"לא חשוב. יש לי משהו יותר חשוב להגיד לך כרגע" עצרתי את עצמי והיא הנהנה בהבנה.

"תתחתני איתי" הפלתי את הפצצה.

"מה?" היא שאלה מופתעת, מחייכת.

"בבקשה, אני לא רוצה לאבד אותך. השעות האלה היו הכי קשות שהיו לי בחיים! קנדל אני רוצה להיות בטוח שאם תמותי אני אדע שהראתי לך את כמה שאני אוהב אותך".

"הארי... זה משוגע, אנחנו רק בני 19" ענתה בהיסוס.

"אולי אני משוגע. תגידי כן ונהיה משוגעים ביחד" החזקתי את ידה.

שתיקה.

"מה את אומרת?" ניסיתי שוב.

"כן" אמרה בחיוך וריסקתי את שפתיי על שלה.