זה היה יום יפה היום... פשוט מושלם למשחקים
אבל אני כרגיל ישבתי בחדר שינה והתבוננתי על כל הילדים המשחקים בחוץ
הבית יתומים הזה עושה לי בחילה כל יום מחדש!
אז מה אם הדבקתי את אחת המטפלות לכיסא...
זה לא אומר שצריך לתקוע אותי בפנים בזמן שכל הילדים נהנים בחוץ
אפילו חגגתי לא ממזמן 17 והם אפילו לא זכרו...
ושהזכרתי להם הם אמרו 'לחוליגן כמוך לא מגיע מסיבה'
כאילו יש לכם את זה ביותר מגעיל??
הדלת נפתחה בחוזקה ומלא עשן נכנס פנימה
"קים טאהיונג זה החוצה!" המטפלת צעקה
"למה? מה קרה?" שאלתי
"שריפה! עכשיו זוז!" היא צעקה עלי
יצאתי לבחוץ והכל היה עשן ואש
פילסתי את דרכי והגעתי ליציאה
אף אחד לא נפגע אבל עד שמכבאי האש הגיעו הביניין נשרף עד היסוד
אבל המנהלת כנראה ציפתה למשהו כזה... היא פשוט מוכנה לכל תרחיש!
אחרי כמה שעות כל הילדים והמטפלות היו על אוטובוס בדרך לבית החדש
אני כרגיל ישבתי לבד... כי מי ירצה לשבת ליד פריק כמוני
היו המון ילדים מכל הגילאים והמינים אבל היה משהו אחד שדומה בכולם
השנאה שלהם כלפי
אני רוב החיים שלי פה ולא נראה לי שהם יודעים בכלל איך קוראים לי...
אחרי נסיעה ארוכה יצאנו מהעיר ונכנסנו לסוג של יער והגענו למין אחוזה גדולה
וכשירדנו מהאוטובוס שמעתי שני ילדים מדברים
"אחי אתה לא מאמין מה שמעתי!!" הילד אמר
"מה?" הילד השני שאל
"אומרים שהבית הזה רדוף רוחות" הוא אמר
הייתי כל כך מסוקרן ולא התאפקתי
"יש פה רוחות?" שאלתי
הילדים הסתכלו עלי במבט קר ומגעיל
"היי אני יודע! בואו נקריב את הפריק בשביל הרוח!" אחד הילדים אמר וכל השאר צחקו
המנהלת אספה את כולנו וערכנו סיור בביניין
אחרי זה היא נתנה לנו להסתובב בביניין או בגינה
הגינה הייתה כל כך גדולה
הלכתי עד שהגעתי לגדר שהיה רשום עליה 'סכנה'
לא עיניין אותי השלט הדפוק הזה וקפצתי מעל הגדר
כשהרמתי את מבטי ראיתי שאני עומד על ראש צוק
המקום הזה היה כל כך יפה ואף אחד לא ימצא אותו
סוף סוף מקום שהוא רק שלי
לא הספקתי לחקור את המקום החדש שלי ושמעתי את המטפלת קוראת לכולם לשיעור
לפני כמה שעות הייתי בתוך ביניין בוער!
אני לא יכול לקבל יום חופש? איזה עצבים...
כל יום אני שונא את הבית יתומים הזה יותר
נלקחתי מאימי כשהייתי בן 6 כי אבי התעלל בנו
היא עברה טראומה וסוג של השתגעה ועכשיו היא בבית משוגעים ואותי שלחו לפה
נאנחתי בכניעה תיפסתי בחזרה מעל הגדר והלכתי לתוך המבנה
היי!
פרק ראשון של הספר!!!!!
זה הולך להיות בלי שיפים צדדים...
רק טאהגי
אני יעלה פעם בשבוע כי זה סיפור קצר
תגידו לי מה אתם חושבים על הסיפור
YOU ARE READING
may we meet again - taegi
Romanceקים טאהיונג נער מסכן אשר גדל בבית יתומים כל הילדים שונאים אותו כל המטפלות מאוכזבות ממנו מה יקרה כאשר תפרוץ שריפה גדולה ותשרוף את בית היתומים עד היסוד? לאן כל הילדים והמטפלות יעברו? ~taegi~
