באותו לילה לא הצלחתי לישון כל הלילה חשבתי על יונגי ופשוט הייתי מאושר
בבוקר קמתי מוקדם מהמיטה וירדתי למטה
"טאהיונג!" המנהלת קראה לי
הלכתי למשרד שלה וישבתי על הכיסא
"בגלל התקרית שקרתה ביום ההולדת שלי החלטתי לתת לך עונש כסף" היא אמר
אני בטוח שהיא מנהלת בית היתומים היחידה שלוקחת מילדים כסף
"אין לי כסף... לקחת לי כבר הכל!" אמרתי "וחוץ מזה כבר נתת לי עונש...
השארת אותי בחדר לשבוע!" צעקתי
"לא מעניין אותי אם יש לך או לא! אתה תצטרך לשלם לי!" היא צעקה
"אני. לא. משלם. לך!" צעקתי
"זהו זה! טאהיונג עלית לי על העצבים! תארוז את החפצים שלך אתה עף מפה!" היא צעקה
"את לא יכולה לעשות את זה! אני עדיין קטין!" צעקתי
"לא מעניין אותי מה אתה! מהיום אתה תהיה הומלס ברחוב!" היא צעקה
"את אישה טיפשה! אני שונא אותך!!" צעקתי
"ומה אתה? אתה חושב שמישהו אוהב אותך? כי אתה טועה! כל הבית הזה שונא אותך
כולנו חיכינו ליום הזה ! עכשיו עוף מפה!" היא צעקה
"אישה מפגרת!" צעקתי ויצאת
עליתי למעלה והתחלתי לארוז לאט לאט הבנתי
היא צודקת... אף אחד לא אוהב אותי כולם שונאים אותי... חוץ מיונגי
חשבתי על מה הולך לקרות ברגע שאזרק לרחוב אני לא הולך לשרוד שם...
ויותר גרוע אני לא אראה את יונגי יותר
פתאום עלתה לי מחשבה לראש ניסיתי להעיף אותה אבל היא תמיד חזרה
עד שבסוף נכנעתי עזבתי הכל ורצתי
החצר הייתה יותר אפלה פתאום והכל נראה יותר מדכא
הסתכלתי על השלט עם הכיתוב המוקר 'סכנה' תיפסתי מעליו ונחתתי במהירות על האדמה בצד השני
התקדמתי לעבר הצוק המוכר עמדתי על הקצה ופשוט בהיתי בו
עצמתי את עיניי ופשוט נשמתי את האוויר היה מזג אוויר נחמד היום
"טאה מה אתה עושה?" יונגי שאל
"היום דיברתי עם המנהלת שלי" אמרתי ועדיין נעצתי את המבט באדמה מתחת לצוק
"מה קרה?" הוא שאל
"היא מעיפה אותי... ממחר אני יהיה הומלס" אמרתי
"אוי ואבוי טאה מה תעשה?" יונגי שאל
"את מה שהייתי צריך לעשות ממזמן" אמרתי
"ומה זה המשהו הזה?" יונגי שאל
הסתובבתי אליו וחייכתי
"אתה היחיד שגורם לי אושר ואני רוצה לחיות איתך לנצח" אמרתי
"טאה תגיד לי שאתה לא מתכוון לעשות את מה שאני חושב" יונגי אמר בפחד
"יונגי... אני אוהב אותך" אמרתי ודמעה זלגה על הלחי שלי
"טאה בבקשה! בבקשה תגיד לי שאני הוזה!" יונגי אמר ודמעות מלאו את עינייו
הסתכלתי על פניו וחקקתי אותו בזכרוני למקרה שהתוכנית שלי תיכשל
בסופו של דבר הצלחתי לדבר
"may we meet again" אמרתי ובלי לחשוב פשוט קפצתי
"טאה!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
~הסוף~
ואוו... אני לא יודעת אפילו איפה להתחיל...
דבר ראשון אני רוצה לומר לכם תודה רבה!🙏
על כל תגובה שגרמה לי לחיוך וכל הצבעה 😊
אני כל כך עצובה שזה באמת נגמר... זה יחסר לי מאוד😞
וטוב אחרי שסיימתי עם התודות והמילות נימוס...
בבקשה אל תהרגו אותי!!!!!!😭
אני צעירה מידי מכדי למות!!! עוד לא ראיתי עולם!😳
לא ראיתי ביטיאס!!!!!!!!!😫
אני מקווה שאתם לא עצבניים מדי מהסוף הזה😅
YOU ARE READING
may we meet again - taegi
Romantiekקים טאהיונג נער מסכן אשר גדל בבית יתומים כל הילדים שונאים אותו כל המטפלות מאוכזבות ממנו מה יקרה כאשר תפרוץ שריפה גדולה ותשרוף את בית היתומים עד היסוד? לאן כל הילדים והמטפלות יעברו? ~taegi~
