חודש עבר מאז הפגישה הראשונה שלי עם יונגי והפכנו לחברים טובים
אבל אף פעם לא העזתי לשאול אותו על המקרה
בדרך כלל הינו מדברים על דברים דפוקים
פעם יונגי הציע להפחיד את הילדים של בית היתומים בשבילי
למרות שההצעה הייתה מאוד מפתה הייתי חייב לסרב לה
הלכתי למקום הקבוע שלנו יונגי ישב על קצה הצוק שגבו מופנה אלי
הוא היה נראה מושלם... כאילו הוא יצא מציור של אמן מוכשר
ההילה התמידית שהייתה סביביו גרמה לו לזהור ולהיות יותר יפה
"אם תנסה להבהיל אותי שוב אני נשבע לך טאה אני ארדוף אותך עד סוף חייך" יונגי אמר בלי להסתובב אלי
"לא ניסיתי להבהיל אותך יונגי" אמרתי והתקדמתי אליו והתיישבתי לידו
"זה מסוכן בשבילך לשבת פה אתה יכול ליפול" יונגי אמר
"לזה בסדר אני לא אפול" אמרתי
"טאה זה מסוכן!" יונגי אמר וקולו נהיה טיפה תקיף
"מה זה משנה לך?"שאלתי
"אתה חבר שלי... החבר היחיד שלי ואני דואג לך" יונגי אמר
הרגשתי סומק מציף את לחיי
אף אחד אף פעם לא קרא לי 'חבר' ואף אחד לא באמת דאג לי
קמתי והתיישבתי רחוק מהקצה מתחת לעף התותים הגדול
"ככה יותר טוב" יונגי אמר וחייך
כשיונגי חייך הוא באמת היה נראה כמו מלאך
מעניין אם מלאכים יכולים לרדת לפה? אם כן אז הוא בטוח מלאך וממש לא סתם רוח
"על מה אתה חושב?" יונגי שאל
"שום דבר!" מיהרתי לומר
"טוב... אה! טאה יש לי משהו ממש מגניב לספר לך" יונגי אמר
יונגי סיפר לי שיש יום אחד בשנה שרוח הופכת למוצקת והיא מסוגלת לגעת בדברים ודברים יכולים לגעת בה
"ואוו זה אדיר!" אמרתי ויונגי צחק
"מתי זה?" שאלתי
"בעוד חודש בדיוק!" יונגי אמר
"למה לא אמרת לי לפני?" שאלתי
"לא חשבתי שתתעניין" הוא אמר
"ברור שאני התעניין!! סוף סוף נוכל ליצר מגע פיזי!"אמרתי והתחלתי לצחוק
"אתה נראה מתרגש" יונגי אמר וחייך
"אתה לא מתרגש?" שאלתי
"אני... כן אני מאוד מתרגש" הוא אמר
אחרי כמה דקות של שתיקה אזרתי אומץ ושאלתי את השאלה שהטרידה אותי עוד מההתחלה
"יונגי... למה.. אמ טוב... למה מתת?"
"אתה מבטיח לא להיבהל?" הוא שאל
"כן" אמרתי
"קפצתי מהצוק הזה" יונגי אמר
"אבל למה?" שאלתי אותו
יונגי נראה כאילו הוא שוקל אם לספר לי או לא
בסוף הוא שיחרר אנחה ארוכה ופתח את פיו
"כשהייתי בן 3 ההורים שלי התגרשו
אבא שלי ניתק קשר אם אמא שלי וכנראה הקים משפחה חדשה
ואמא שלי הכירה מישהו בצרפת
היא לא רצתה להפגיש בינינו כדי שלא 'אהרוס לה' אז היא הייתה טסה אליו
את רוב החיים שלי גידלה אותי המשרתת שהייתה לי
ואמא שלי הייתה באה פעם בכמה שנים לחודש
תמיד היא הייתה כועסת עלי שאני אכזבה ושהיא הייתה מעדיפה שהייתי הולך עם אבא שלי
ביום ההולדת ה18 שלי היא הבטיחה שהיא תבוא ותישאר לנצח
אבל בבוקר כשקמתי ראיתי שהיא השאירה לי הודעה
'אני לא באה... אל תתרח להתקשר אלא אם כן אתה רוצה להענש בחומרה"
אז פשוט החלטתי לסיים עם הכל ולקפוץ"
אז הינה פרק חדש
את האמת שאין לי מה לכתוב אז אני לא אחפור לכם
(אה כן תעשו בבקשה לייק זה עוזר לי מאוד)
YOU ARE READING
may we meet again - taegi
Romanceקים טאהיונג נער מסכן אשר גדל בבית יתומים כל הילדים שונאים אותו כל המטפלות מאוכזבות ממנו מה יקרה כאשר תפרוץ שריפה גדולה ותשרוף את בית היתומים עד היסוד? לאן כל הילדים והמטפלות יעברו? ~taegi~
