שכבתי על המיטה וחשבתי עליונגי
איזה עבר עצוב היה לו...
לא היה לי מצב רוח לחגוג אבל למנהלת היה היום יום הולדת
זה גם למה העירו אותנו מוקדם היום וגם מכריחים אותנו ללבוש חליפות ועניבות
אוף אני שונא את הדברים האלה!
המטפלת נכנסה והתחרפנה כשהיא ראתה שאני עדיין במיטה
ואני בתגובה גילגלתי עיניים והתלבשתי בחוסר רצון
כשסיימתי להתלבש המטפלת השפריצה עלי בערך בקבוק שלם של בושם ואני כמעט נחנקתי למוות
"אם תעשה משהו דפוק אני נשבעתלך אתה תישן בחוץ!" היא אמרה לי
הסתכלתי עליה במבט מלא ארס ויצאתי מהחדר
ככולם חגגו ואני ישבתי בצד
אף אחד לא שם לב אלי אז אולי כדאי לי פשוט ללכת
יצאתי מהביניין ורצתי לאזור שלי ושל יונגי
כרגיל מצאתי את יונגי באותו מקום ושקיף לאותה נקודה
"היי יונגי" אמרתי
"היי טאה" הוא אמר והסתכל עלי ומבט המום היה על פניו
"מה? מהקרה? יש לי משהו בשיער?" דאלתי בפחד
"אהה... לא זה פשוט ש... אתה נראה... מושלם" הוא אמר בשקט
"זה? זה סתם בגדים מעצבנים שהמטפלת הכריחה אותי ללבוש ליום הולדת של המנהלת"
אמרתי והתיישבתי מתחת העץ
"אתה צריך ללבוש את זה יותר זה הולם אותך" הוא אמר והתיישב לידי
"שום דבר לא הולם אותי..." אמרתי
"אל תגיד את זה טאה אני חושב שאתה בחור נאה" יונגי אמר
סומק הציף את לחיי והרגשתי את בהבטן שלי מתהפכת
יונגי תמיד גורם לי להרגיש מיוחד
"למה אתה פה אם יש יום הולדת?" יונגי שאל
"הם במילא לא שמים לב אלי... לפחות אימך נחמד לי" אמרתי
פתאום הרגשתי משהו נופל על ראשי
"תוריד את זה! תוריד את זה! תוריד את זה!" צעקתי בעודי מתנער בפראות
אחרי כמה שניות הפסקתי להתנער והסתכלתי על יונגי הוא התפקע מצחוק בצד
אוף החיוך הזה! זה החיוך הכי חמוד שראיתי בחיים שלי
"טוב סיימת לצחוק עלי?" שאלתי
"אני מצטער" הוא ניגב את הדמעות צחוק שלו "הרבה זמן לא צחקתי ככה" הוא אמר
"אני שמח שזה הצחיק לפחות אחד מאיתנו" אמרתי
הסתכלנו אחד על השני כמה שניות ואז התחלנו לצחוק כמו משוגעים
צחקנו שעות ונראנו כמו שני נערים שיכורים
"אתה פחדן" יונגי אמר וגיכוח יצא מפיו
"אם היה נופל עליך חרק גם אתה היית מפחד" אמרתי
"טאה שום חרק לא נפל עליך זה היה תות" הוא אמר והצביע על התות שנח לו ליידי
"אה... אופס" אמרתי והעברתי יד בשיערי במבוכה
"זה היה חמוד" יונגי צחק
"טאהיונג! טאהיונג!" שמעתי קריאות
"אוי לא" אמרתי בעצבים
"נראה לי ששמו לב שנעלמת" יונגי צחק
"הלך עלי" אמרתי ביאוש
"נתראה מחר" יונגי אמר
"אל תתפלא אם אני אחזור בתור רוח" אמרתי
"אני אשתדל" הוא צחק
"זהו זה... אני מת" אמרתי בשקט והלכתי לבניין
אני רק מידעת אותכם שאני כותבת ספר עובדות על עצמי
אז אם אתם ממש ממש ממש ממש ממש ממש משועממים אתם מוזמנים לקרוא
אבל רציני שזה שיא השעמום (אני ילדה לא מעניינת בעליל) אז רק אם משעמם לכם😂
YOU ARE READING
may we meet again - taegi
Storie d'amoreקים טאהיונג נער מסכן אשר גדל בבית יתומים כל הילדים שונאים אותו כל המטפלות מאוכזבות ממנו מה יקרה כאשר תפרוץ שריפה גדולה ותשרוף את בית היתומים עד היסוד? לאן כל הילדים והמטפלות יעברו? ~taegi~
