חודש עבר דיי מהר ומלא בשיחות נחמדות עם יונגי
כשקמתי נזכרתי שהיום זה היום
היום הוא סוף סוף יכול לגעת בחברו
הוא תמיד תהה איך השיער שלי יונגי מרגיש הוא נראה כל כך רך כמו... כמו צמר גפן
ירדתי במדרגות והלכתי לכיון היציאה
אבל חבורה של נערים באה וחסמה את דרכי
"היי פריק לאן אתה חושב שאת הולך?" הנער שאל
"זה לא עיניינך!" אמרתי בעצבים
"איך זה שאתה תמיד נעלם בבקור ומופיע בשעת כיבוי אורות?" הוא שאל שוב
"כמו שאמרתי... זה לא עינייך!" אמרתי שוב
,בטח גם הוא משתגע כמו האמא המשוגעת שלו" הנער אמר וצחק
"טוב עזוב אותו הוא סתם בזבוז זמן ואוויר
אפילו המטפלות אומרות שהן היו מעדיפות שהוא יעלם" נער אחר אמר
הרגשתי את הדמעות עולות
דחפתי את קבוצת הנערים ורצתי רחוק מהם
הגעתי למקום שלי ושל יונגי התיישבתי על הקצה של הצוק והסתכלתי על האדמה הרחוקה למטה
"טאה אמרתי לך לא להתיישב שם" יונגי אמר
קמתי והסתובבתי וראיתי את יונגי
"אתה יכול ליפול" יונגי אמר
"אני לא אפול... אתה רואה אני בסדר" אמרתי לו
יונגי התקדם אלי לאט לאט
מתוך אינסטינקט צעדתי לאחור
מעדתי הרגשי שאין אדמה תחתי וידעתי כבר מה עומד לקרות
כבר ראיתיאות עצמי צונח אל מותי ונמעך על הרצפה למטה
אבל הרגשתי יד חזקה מושכת אותי
ושוב הייתי על האדמה
נפלתי על האדמה מתחת לעץ ויונגי נפל עלי ויכולתי להרגיש את המשקל שו עלי
בהתחלה הייתי המום מזה שכמעט נפלתי ואחר כך בגלל שיונגי הצליח לגעת בי
אבל אז נזכרתי שהיום זה היום
ובכל הזמן הזה פשוט הסתכלנו אחד על השני
פניו היו כל כך יפות מקרוב כל נקודה בפניו הייתה מושלמת
"טאה... אפשר לנשק אותך?" יונגי שאל
ואני רק הנהנתי בראשי לא סמכתי על קולי
שפתיו נחו על שלי קלות
הן היו כל כך רכות
ולאט לאט זה הפך להיות יותר אגרסיבי
אחרי דקה התנתקנו כדי לנשום
"טאה אני אוהב אוך" יונגי אמר והצמיד את ראשו לרושי
"גם אני יונגי... גם אני אוהב אותך" אמרתי וחיבקתי אותו
יונגי יש על האדמה ונשען על העץ ואני ישבתי עליו ונמסתי לתוך החיבוק שלו
"יונגי אני יכול לגעת לך בשיער?" שאלתי
"למה?" הוא צחק
"סתם... בא לי להרגיש" אמרתי וחייכתי
"אם חיוך כזה... מי יכול לומר לא" יונגי אמר
"זה אומר כן?" שאלתי
"כן טאה אתה יכול" הוא אמר
העברתי את ידי בשיערו
זה היה כל כך רך היה לו שיער מושלם שחור ורך... פשוט קינאתי בו
"נו מרוצה תינוק?" יונגי שאל
"היי! אני לא תינוק" אמרתי
"אתה התינוק שלי" יונגי אמר והידק את החיבוק
ישבנו באותה תנוחה למשך כמה דקות בלי לדבר בכלל
"טאה... אתה יודע שאני רוח ויש לי רק יום אחד בשנה שאני יכול לגעת בך
ויום יבוא ואתה כבר תהיה גדול" יונגי אמר
"בוא נהנה מזה כל עוד אנחנו יכולים" אמרתי
"אתה בטוח שאתה באמת רוצה להיות איתי?
אני לא יכול לספק לך את כל הדברים שאנשים אחרים יספקו" יוגי אמר
הסתובבתי אליו ושאלתי אותו "יונגי אתה אוהב אותי?"
"כן אין לך מוסג כמה" הוא אמר
"זה כל מה שאני צריך"אמרתי לו
תפסתי את ראשו ביידי ונתתי לו נשיקה
"זה כל מה שאני צריך..." אמרתי שוב
ועכהיכגדשיכןעילחגיכישך
כמה חיכיתי לעלות את הפרק הזה!!!!!!!
והוא גם יצא ארוך יותר מהפרקיםן האחרים
אני ממש אוהבת את הפרק הזה... מקווה שגם אתם
טוב יש לי שאלה
יש פה מונבבה בקהל??? אם כן דברו איתי!!!
אני צריכה לדבר דחוף עם מונבבה!
YOU ARE READING
may we meet again - taegi
Roman d'amourקים טאהיונג נער מסכן אשר גדל בבית יתומים כל הילדים שונאים אותו כל המטפלות מאוכזבות ממנו מה יקרה כאשר תפרוץ שריפה גדולה ותשרוף את בית היתומים עד היסוד? לאן כל הילדים והמטפלות יעברו? ~taegi~
