פרסי ג'קסון וכוחות האופל-כרך 1 (הסתיים)

הקרב הסופי-חלק 2

נ.מ פרסי
ברגע שפתחתי את הדלת ראיתי שם את אבא שלי יושב ומדבר עם כירון."פרסי" אבי ישר שם לב אליי."בוא שב איתנו"אבא שלי הזמין אותי. אז לקחתי כיסא שהיה שם וישבתי.בהתחלה ישבנו שם בשקט ואז אבא שלי החליט לדבר. משם כבר התגלגלה שיחה שעידכנו אחד את השני ודיברנו.לאחר השיחה יצאנו לבחוץ לכיון הים שליד המחנה. בדרכנו לשם שמתי לב שחניכים מסוימים קדים קידה או אפילו משתחווים. טוב בכל זאת אל. ברגע שהגענו לים נפרדתי מאבא שלי והוא נעלם והשאיר אחריו ריח ים.ברגע שחזרתי למחנה שמתי לב לדמות יחסית מוכרת מסתובבת פה רגע זה זה. "גרובר" צעקתי אליו בהתחלה שהוא ראה אותי הוא היה יחסית בשוק ואז גם הוא התחיל להתקדם אלי."גרובר מה נשמע"שאלתי אותו."בסדר גמור אתה די נעלמת בוא אנחנו צריכים לדבר".לאחר מכן ישבנו ודיברנו קצת והשלמנו פערים."פרסי תקשיב יש לך הפתעה קטנה בביתן פוסידון לך לראות"הינהנתי והלכתי לביתן ברגע שפתחתי את הדלת ראיתי את.טייסון והוא כמובן קפץ עליי בחיבוק מוחץ."טייסון מה נשמע"שאלתי אותו בקושי נושם."בסדר גמור פרסי". כמובן שגם איתו השלמתי פערים ודיברנו הרבה."פרסי תקשיב אני עומד גם להביא את צבא הקיקלופים לעזור לך בקרב"."מה באמת זה חדשות נפלאות"אמרתי לטייסון שהיה נראה מרוצה".לאחר שדיברנו עוד טיפה הלכתי להתאמן בחרב. בדרכי לשם ראיתי עוד חניכים עד שהגעתי לזירה והתחלתי להתאמן. כעבור הרבה מאוד זמן של אימונים הלכתי לישון.בבוקר קמתי למשמע חניכים מתאמנים.הלכתי לבחוץ לראות את ההתקדמות שלהם עד שכירון קרא לי."פרסי תקשיב היום 12  האלים האולימפים באים לראות את ההתקדמות שלכם זה בסדר מבחינתך"."אם חייב אז בסדר"אמרתי לכירון והלכתי לבחוץ.כעבור שעה שעתיים האלים הופיעו פלוס האדס והסטיה. בהתחלה הם לא דיברו עם אף אחד אלא רק הסתכלו חוץ מארס שצעק עליהם יותר להתאמן.לפעמים הסתכלתי על האלים וחלקם יצרו איתי קשר עין זה היה משהו כזה
זאוס-ממש כועס ומתעב.כנראה בגלל שחזרתי
פוסידון-שמח. בכל זאת אני הבן שלו
האדס-טוב זה האדס אין מה להגיד
הרה-דווקא לא כזה נורא. אולי בגלל הקטע עם הכוחות
אפולו-מחייך חיוך חיוך של אפולו
ארטמיס-אני בן.זה כאילו מספיק לומר
אתנה-מבט עם שנאה קלה.אני סוג של יוצא עם הבת שלה
הפייטוס-מחייך חיוך קטן.מה רציתם שיבנה לי סמיילי חי
ארס-עצבני.כנראה עדיין בגלל גיל 12 שניצחתי אותו
הרמס-מחיך.לא יותר מדי כן
אפרודיטה-שמחה ביותר. בטח היא יודעת על הקטע שהיה עם אנבת
דמטר-ללא רגש מיוחד.לא דיברתי איתה כמעט ובכלל
דינוסוס-עצבני.זה ידוע לא אוהב חצוים
(פשוט עשיתי רשימה כזאת כמה אני משועמם)
וככה היו כל האלים לאחר מכון הם המשיכו להסתובב ודיברו עם הילדים שלהם.אממ חשבתי שיש כזה חוק שאי אפשר להיפגש עם הילדים. טוב זה אלים זה תמיד מוזר.וככה עבר לו היום וכולם הלכו לישון.ביפ ביפ ביפ האזעקה של המחנה הופעלה ישר קמתי ועליתי על הגבעה לראות מי תוקף. תוך כדי שמתי לב לכל החניכים באים אחרי ברגע שעליתי למעלה ראיתי מפלצת זורקת דף שבאורך פלא הצליח להיכנס למחנה. אנבת תפסה את המתכתב וברגע שהיא קראה אותו היה לה מבט מוטרד."מה קרה"שאלתי אותה."המחנה יותקף מחר בצהריים."טוב כולם ללכת לישון מחר אנחנו נארגן הכל"אמרתי וככה הבנתי הקרב הסופי רק קרב.
___________________________________________________
טוב אז זה היה הפרק מקווה שנהנתם אם כן אז בבקשה תתנו לי כוכב וגם תודה על הרעיון לuser16565469 וגם לyory_1
עד לפעם הבאה
נתנאל