סיריוס עף. הוא ישב על גבו של בקביק, ועף. הם היו מותשים. הם היו רעבים. אבל הם היו חייבים לברוח. לברוח מאזקאבן, מהסוהרסנים. הם המשיכו לעוף, בעוד סיריוס מדרבן את בקביק להמשיך לעוף. בקביק התחיל להנמיך, וסיריוס ידע שהוא מתח את בקביק עד קצה גבול יכולתו.
"רק עוד קצת!!!" קרא סיריוס. "יש שם יבשה!!!"
ואכן, במרחק מה נגלתה יבשה. שלפי חישוביו של סיריוס, היתה אמריקה. הם המשיכו לעוף, עד שסיריוס ימצא את המקום המתאים, ולפתע, הוא הרגיש את זה. היה מתחתיו קסם. הוא הביט למטה, ואכן, היתה שם מעין כיפה קסומה שהקיפה... משהו. היו שם הרבה נערים ונערות, בברור לא מוגלגים, שנלחמו בחרבות, שיחקו בכדור, ישבו ליד אגם, יצאו מביתנים או ירו בחץ וקשת. וכולם לבשו חולצות כתומות. סיריוס החליט לנחות ולהפוך לכלב. אולי הם יביאו לו אוכל. הוא נחת והחביא את בקביק.
"איזה חמוד!" קראה אנבת', בעודה מלטפת את הכלב השחור הכחוש שנכנס למחנה. פרסי חייך.
ג'ייסון ופייפר הגיעו בריצה. "תעזבו את הכלב הזה!" קרא ג'ייסון.
"מה קרה?" שאלה אנבת', מופתעת.
"הוא בן אדם." אמרה פייפר.
איך הם ידעו???? חשב סיריוס בתסכול.
"איך הגעתם למסקנה הזאת?" שאל פרסי בגבות מורמות.
"טוב," התחילה פייפר לספר. "ג'ייסון לקח אותי לטיסה קצרה, ובדיוק ראינו את האיש הזה מחוץ למחנה הופך לכלב ונכנס."
פרסי ואנבת' עברו להביט בסיריוס, והוא נאנח. הוא הפך בחזרה לאדם. "תנו לי להסביר" אמר.
אחרי שסיריוס גמר את ההסבר הארוך שלו על עולם הקוסמים ועליו, פרסי, אנבת', ג'ייסון ופייפר הביטו בו בשתיקה המומה.
"אתה באמת מצפה שנאמין לכל זה?" שאלה אנבת' בספקנות.
סיריוס נאנח. "אני באמת מקווה שכן."
"בואו ניקח אותו לכירון." הציעה פייפר והשאר הנהנו. סיריוס לא ידע מי זה כירון, אבל הוא קיווה שהוא ידידותי.
ארבעת בני הנוער לקחו את סיריוס לעבר בית גדול וצבוע תכלת. כשהם נכנסו, הוא מיד ראה קנטאור עומד ומשוחח עם נערה נסערת שנופפה בידיה ללא הרף.
"כירון," אמרה אנבת'. הקנטאור הסתובב.
"שלום, ילדתי." אמר "חכו רק רגע." הוא הסתובב בחזרה אל הנערה הנסערת שלידו, ואמר: "לו אלן, אני לא יודע מה פשר ההפרעות בקסם שהרגשת, אבל אני מקווה שזה לא סימן מבשר רעות." לו אלן יצאה מהבניין, ולסיריוס הייתה תחושה שהוא היה ה'הפרעות בקסם' שהנערה הרגישה. "מי זה?" שאל הקנטאור, מביט בסיריוס. "זה סיריוס בלק." אמרה אנבת'. "וניתן לו לספר את הסיפור שלו."
כירון ליטף את זקנו. "אנחנו לא יכולים לתת לך לצאת ככה. המפלצות האלה שאתה מתאר, איך קראת להן..... סוהרסנים, נוראיות. אתה מוזמן להישאר במחנה עד מתי שתרצה."
"תודה רבה," אמר סיריוס. "באמת. אבל.... מה זה המחנה הזה?"
ואז הם סיפרו לו את הסיפור שהדהים אותו כל כך.
מקווה שנהניתם!
מזכירה שוב שזה פנפיק מועתק..
