בארוחת הצהריים, הארי בקושי אכל, למרות עידודיה של הרמיוני. פרסי צנח לידו והעמיס מזון על צלחתו.
"איך אתה?" שאל בפה מלא.
הארי חייך חיוך חלוש. "עד כמה טוב שאפשר."
פרסי משך בכתפיו והמשיך לבלוס את האוכל. הארי תהה איך הוא לא לחוץ ומתוח. פרופסור מקגונגל ומר ברונר התקרבו אליהם.
"המתחרים צריכים לצאת עכשיו," אמרה מקגונגל.
"ותוכלו לסיים לאכול אחר כך." הוסיף מר ברונר, שולח מבט בפרסי המאוכזב. שניהם קמו ויצאו בעקבות המורים מהאולם.
באוהל, מר בגמן בדיוק סיים להסביר על המשימה, וכעת הושיט להם שקיק סגול ועודד את פלר להכניס את ידה ולשלוף את הדרקונית הוולשית הירוקה. אחריה, קרום שלף את מכדררת האש הסינית האדומה, ופרסי את השוודית קצרת החוטם. הארי הכניס את ידו לשק ושלף את הזנבקרנית ההונגרית.
"בעוד רגע," אמר בגמן. "מר ג'קסון יצטרך להיכנס למכלאה ולהתמודד מול הדרקונית. כשתישמע ה-" שריקה חזקה קטעה את דבריו. "עכשיו!" קרא בגמן ורץ משם.
פרסי עמד בפתח האוהל המוביל למכלאת הדרקונים ונשם עמוק, עובר במוחו על התוכנית שיזמו אנבת', כירון ודמבלדור. הוא וידא שאנקלוסמוס העט לא בולטת מאגרופו הקפוץ, שם היא הייתה, ויצא מהאוהל לקול תשואות הקהל וליאו, שצעק משהו על...בננות? הוא שלח חיוך אל אנבת', כי ידע שזה יעצבן אותה (הוא כבר דמיין את הצעקות של מה-אתה-חושב-לעצמך-לחייך-ככה-לפני-שאתה-נלחם-בדרקונית!), ונעמד באמצע המכלאה.
הדרקונית לא נראתה בשום מקום, אבל פרסי ידע שזה השקט שלפני הסערה. הוא ספר, חמש שניות...עשר שניות...עשרים... ואז, שאגה נשמעה. הוא הסתובב כדי לראות דרקון כחול ענקי מסתער עליו. הוא התגלגל מאחורי סלע, והניף את ידו, בדיוק כמו שאמר דמבלדור.
"אציו חרב!" הוא קרא ופתח את הפקק של אנקלוסמוס שהתגשמה בידו.
שאגות התלהבות נשמעו מהקהל כשפרסי הניף את החרב, מאתגר בעיניו את הדרקונית להתקרב אליו, וזו נענתה לאתגר. היא הסתערה, והוא התכופף, מחכה לרגע שבו היא תנחת על ידו. האדמה רעדה, ופרסי ידע שזה הרגע שלו.
הוא נעץ את החרב עמוק ברגלה השמאלית הקדמית של הדרקונית, ושמע אותה מייללת בזעם ובכאב כשדם דרקונים זלג מהפצע החדש. הוא הרים את הראש. טעות. סילון אש כחולה ולוהטת פגעה בפניו. זעקות בהלה נשמעו מהקהל, אבל הוא הרים את הראש ותלש את פיסות הבד המדלדלות מחולצתו החרוכה.
פרסי התחיל לרוץ, מתעלם מהכאב הפועם בפניו, עד שנעמד ליד הביצים. הדרקונית התעופפה אליו, בהבעה כועסת שהזכירה לו את הפרצוף של אמו כשהיא ראתה את הקעקוע שעשו לו הרומאים, ונחתה, משתדלת לא לדרוך על רגלה הפצועה.
היא פערה את לועה, ופרסי התחמק מסילון אש נוסף אל מתחת לכנף הענקית. הוא הרים את חרבו, יוצר פס נוסף של דם דרקונים, והצמיד את ידיו לאוזניו למשמע השאגה הקולנית. בעוד הדרקונית מטושטשת, הוא זינק ותפס את ביצת הזהב.
הוא חזר לפתח האוהל בהליכה נינוחה, וידע שהדרקונית לא תוכל לרדוף אחריו, והתקבל על ידי האחות שהובילה אותו למיטת שדה תוך מלמולים על 'איך שמסכנים את הנוער בימינו! בושה וחרפה!'
כמעט שניה אחרי שמדאם פומפרי הובילה את פרסי לקבלת טיפול רפואי, אנבת' פרצה לאוהל, ולהארי התחשק לברוח ולהתחבא מתחת לשמיכה למראה מבטה הזועם.
"איפה. הוא." קולה היה שקט וקטלני.
"אני מצטערת," אמרה מדאם פומפרי. "תוכלי לראות את מר ג'קסון כשאסיים איתו."
אנבת' התעלמה וחלפה על פניה לכיוון המיטה שעליה ישב זקוף פרסי. מבעד למחיצה, הארי ראה את אנבת' נעמדת בזרועות שלובות מול פרסי.
"מ'נשמע," אמר פרסי באגביות.
אנבת' נאנחה, יודעת שהחבר שלה חסר תקנה. "הבאתי תיק עזרה ראשונה," אמרה "והוא כולל בקבוק גדול של מי מלח ו...אמ...חומרים אחרים."
"אנבת', אמר פרסי. "תתני להם לטפל בי כאן. כשנחזור תוכלי להתעלל בי כמה שתרצי."
"אבל-"
זה בסדר, אני בטוח שהחומרים שלהם לא פחות טובים משלנו."
אנבת' נשפה ויצאה מהאוהל, לא לפני שאיחלה להארי בהצלחה.
"אתה היית הכי טוב, אתה יודע," רון פטפט ללא הפסקה כשיצאו מהאוהל לקבל את הניקוד. "אין בכלל ספק. פרסי עשה גם כישוף זימון, בשביל החרב שלו, ופצע את הדרקונית ככה שלא תוכל לרדוף אחריו. די מדליק, אבל הוא נכווה בפרצוף." המשיך רון.
הארי בקושי הקשיב לכל השאר. הוא היה מתוח מדי לקראת הניקוד. כשהוא ראה את השופטים, הוא תהה איך יעניקו לו את הנקודות, אבל אז מדאם מקסים הרימה את שרביטה באוויר וציירה את הספרה שמונה.
"לא רע," אמר רון.
כשהגיע תורו של מר ברונר, הוא ירה לאוויר חץ שהתפוצץ מעל ראשו של הארי, יוצר את הספרה תשע.
"אתה וקרום בתיקו על המקום הראשון!" קרא רון וניער את כתפיו של הארי. "פרסי אחריכם בנקודה," הוסיף לאחר מחשבה.
