קולין קריווי חצה את המדשאות במהירות. דמבלדור הטיל עליו לקרוא להארי ולפרסי, ועדיף כמה שיותר מהר. למזלו, הארי כבר הגיע לחדר שבו התרחשה שקילת השרביטים.
הוא דפק על הדלת של דלפי, והייזל הציצה החוצה כעבור כמה שניות. הוא זיהה אותה, כמובן. כל תלמידי הוגוורטס הכירו את האמריקאים. אולי מפני שהם היו מעט, או אולי מפני שהם היו הכי, חברותיים.
"כן?" שאלה הייזל וקולין התעשת.
"אני צריך לקרוא לפרסי ג'קסון," אמר. "זה לטורניר...."
"בוא תיכנס." הזמינה אותו הייזל פנימה.
קולין נכנס וסרק בעיניו את הסביבה. חלק מהתלמידים ישבו על הדשא, כשאנבת' מצביעה על לוח מכוסה במילים בשפה זרה, אולי מלמדת חקר לחשים עתיקים. באזור אחר, פרסי וג'ייסון נלחמו בחרב, כשריינה צופה בהם וצועקת הערות. קולין בהה בהם. הם היו טובים! הייזל עקבה אחרי מבטו וצחקה.
"הם הלוחמים הכי טובים שיש לנו," אמרה. "אף אחד לא הופתע כשפרסי נבחר."
קולין הנהן, מרותק לקרב המהיר, כשהייזל ניגשה לריינה ולחשה לה משהו. ריינה הנהנה וצעקה על הבנים שיפסיקו. הם הפסיקו מיד, ופרסי ניגש לקולין בעוד ריינה מושיטה לו בקבוק מים.
"כן?" הוא גמע בערך חצי בקבוק.
"אממ.... דמבלדור שלח אותי לקרוא לך. אתה צריך להביא את הנשק שתשתמש בו במשימות." גמגם קולין.
פרסי הנהן. הוא נכנס לאחד האוהלים הכסופים שעמדו בקרבת מקום, ויצא משם בלי שריון ועם החרב חגורה למותנו.
"בוא נלך." אמר.
הם הגיעו לאולם הכניסה, וקולין ראה את התלמידים שבדיוק יצאו מהשיעורים בוהים בחרב של פרסי בהערצה ומתלחששים. פרסי התעלם מהם, ידו מונחת על הקת העטופה עור. קולין הוביל את פרסי לחדר שבו התרחשה שקילת השרביטים, ונפרד ממנו.
פרסי נכנס לחדר, וגילה את פלר וקרום, ביחד עם השופטים ואדם זקן מאוד.
"איפה הארי?" הוא שאל.
פיו של דמבלדור התעקל. "בראיון לעיתונות."
פרסי נאנח. הוא שנא עיתונים, היה לו ניסיון גרוע מדי איתם.
"אני אלך לחפש אותו." הודיע.
אף אחד לא התנגד. הוא מצא את הארי עם עיתונאית בלונדינית מכוערת, שהתאפרה בכמות שלא הייתה מביישת את דרו טנאקה.
"ומי אתה?" שאלה העיתונאית בעקימת אף. היא הזכירה לו את דרו יותר ויותר מרגע לרגע.
"בוא, הארי," אמר, מתעלם מהבלונדינית.
הארי התרומם בהקלה, והעיתונאית החמיצה פנים.
"הוא עסוק," הודיעה.
פרסי הניח יד על אנקלוסמוס, כאילו בטעות, והיא נרתעה.
"קח אותו," אמרה. "ממילא גמרנו."
הארי נמלט מהחדרון, ופרסי בעקבותיו.
"תודה," אמר הארי כשהם התרחקו קצת.
"אין בעיה, אחי." אמר פרסי. "אני שונא עיתונאים, ואני חושב שאתה לא צריך להתערב בעולם הזה."
הארי תהה אם עיתונים עשו לו משהו, אבל לפני שהוא הספיק לשאול, הם חזרו לחדר וגילו את פלר מביטה בהם במבט רגוז.
"איגיע אזמן!"
שניהם התיישבו בעוד פרסי מצחקק.
"היא מזכירה לי את אנבת'..." הוא לחש להארי.
הארי חייך, ואוליבנדר הזמין את פלר לבדיקה. אחרי שאוליבנדר בדק גם את שרביטיהם של קרום והארי, הוא הזמין את פרסי קדימה.
"את החרב, בבקשה." ביקש אוליבנדר. פרסי התיר את החרב מהנדן והושיט אותה ליצרן השרביטים.
"הממ.... אני רואה....היא עתיקה מאוד, נכון?" פרסי שלח מבט מהיר במר ברונר, והנהן.
"מעשה ידי גובלינים?" האמריקאי לא הגיב, אבל אוליבנדר המשיך:
"החרב תקינה, עשויה מארד, לא כמו חרבות רגילות, אבל זה לא מהווה בעיה."
פרסי נאנח בהקלה, וליצרן השרביטים עלה ניצוץ שובבי בעיניים.
"אתה חושב שאתה תוכל להראות לי כמה קסמי ידיים?" הוא שאל בציפייה. "עבר הרבה זמן מאז שראיתי כאלה...."
פרסי שלח מבט מהוסס במנהל שלו, ששלח לו מבט כזה בחזרה, ואז נראה כאילו למר ברונר היה רעיון.
"פרסי," אמר. "אולי תראה להם את הקסמים במים שאתה אוהב לעשות? זה ללא ספק ירשים אותם. אתם יודעים," פנה המנהל האמריקאי לשאר הנוכחים. "פרסי פיתח בעצמו כמה קסמים קטנים, דומים לאגואמנטי של השרביטים."
פלר נעצה בו מבט מלא הערכה. קרום בהה באוויר. פרסי הביט סביבו, וגילה אגרטל קטן עם פרחים נבולים עומד על אחד המדפים בחדר. הוא עצם את עיניו, התרכז, והניף את ידו. המים באגרטל ריחפו החוצה והתלכדו לשלושה כדורים קטנים, שפיזזו אחד מסביב לשני. כל הנוכחים בחדר מחאו כפיים בהערכה, והמים חזרו לאגרטל, כשפרסי מחייך.
"מעולה!" אמר אוליבנדר בעיניים בורקות. "פשוט מעולה!"
דמבלדור כחכח בגרונו. "הגיע הזמן לחזור לכיתות, או שתעדיפו כבר ללכת לארוחת הערב-"
"צילומים!" ריטה סקיטר קפצה על רגליה. "הגיע הזמן לצילומים!"
הצילומים לקחו הרבה זמן, אבל בסופו של דבר ריטה שחררה אותם לאכול. ביציאה מן החדר, שמע הארי את פרסי ומר ברונר צוחקים.
"צילומים לעיתונות!" צחק פרסי. "בפעם האחרונה שהיתה תמונה שלי בעיתון....."
"היית בן שלוש-עשרה," אמר מר ברונר. "בדיוק לפני שגרובר נעלם."
"בית הספר הראשון שלא פוצצתי..." אמר פרסי בגעגועים.
שהוא לא פוצץ? חשב הארי. מה זה אומר? לפני שהוא הספיק לשמוע עוד הם התרחקו.
