סיריוס התעורר בבוקר והציץ בלוח השנה שמעל מיטתו. העשרים באוקטובר. נשארו עוד עשרה ימים עד שהם יצאו לאנגליה. הוא התיישב וארגן את המחשבות במוחו.
הכל היה מוכן - הם בחרו משתתפים במשלחת (פרסי, אנבת', פייפר, ג'ייסון, ליאו, פרנק, הייזל, ניקו וריינה. ביחד עם סיריוס וכירון.), שם ל'בית הספר' שהם מייצגים (פנימיית דלפי, כמו שם הכיסוי של המחנה), דרך תעבורה (פגסוסים), ולפני שבוע, דמבלדור התעתק למחנה בעקבות מכתב של סיריוס והבטיח לסדר את העניין עם משרד הקסמים ומנהלי בתי הספר האחרים. בנוסף, כירון החליט שרק חצוי אחד ירשם לטורניר, כדי להבטיח שהוא ייבחר ויצליח להגן על הארי ממוות. הקנטאור השאיר את העניין לבחירתם של החצויים, ואלה בחרו פה אחד את פרסי, מלבד פרסי שאמר שג'ייסון צריך להיות הנציג.
אתמול, אנבת' שאלה איך יסבירו את העובדה שאין להם שרביטים, ותוך כדי חלום, עלה לסיריוס רעיון. הוא התלבש בזריזות ויצא לעבר חדר הטלוויזיה, שם חיכו לו חברי המשלחת.
"קסמי ידיים." אמר סיריוס בפשטות. כולם בהו בו. "יש כזה דבר." הוא אמר. "זאת יכולת נדירה, לא מלמדים אותה בימינו. אבל אם נגיד שבאמריקה אין יצרני שרביטים, ולכן בבית הספר היחיד באמריקה מלמדים קסמי ידיים..." סיריוס היה יכול לראות את גלגלי השיניים מסתובבים בראשים של כולם תוך כדי שהם חשבו על הצעתו.
"אבל מה עם הנשק?" שאל לפתע פרסי. "אני לא הולך להיכנס למשימות קטלניות בלי חרב."
סיריוס שמח שהיתה לו תשובה מוכנה מראש.
"כולם יודעים שקסמי ידיים זה דבר קשה, ולכן יהיה אפשר להסביר שאין הרבה קסמי מתקפה ומגננה אפשריים בקסמי ידיים. ולכן, בפנימיית דלפי כל תלמיד לומד בנוסף לשיעורים הרגילים גם כלי נשק או שניים לבחירתו."
אנבת' הנהנה. "זה חכם," אמרה. "אבל איך נסביר את זה שלא באמת נעשה קסמים, ושאם כן נעשה משהו, כמו השליטה של פרסי במים, זה יראה שונה מקסמים רגילים?"
גם על זה סיריוס חשב מראש. "מאותה סיבה. קסמי ידיים נראים שונים וקשים לתפעול." הוא ענה ללא היסוס.
"ואיך נסביר את הפרשי הגילאים?" הקשתה ריינה.
סיריוס לא חשב על זה. "נוכל להגיד שכאן לומדים לפי רמה, ולא לפי גיל." קבע לאחר מחשבה.
"מצוין, סיריוס." אמר כירון. "אני מציע שתשלח מכתב לדמבלדור שמסביר את ההצעה שלך."
סיריוס הנהן והישיבה התפזרה.
בזמן ארוחת הערב, פוקס הביא לדמבלדור מכתב שוודאי הגיע למשרדו. המנהל פתח את המכתב וגילה שהוא מסיריוס. הוא קרא את המכתב בעיון, וחייך. סיריוס היה חכם משחשב. דמבלדור נעמד וביקש את תשומת ליבם של התלמידים.
"כפי שידוע לכולכם," אמר. "בעוד כשבוע וחצי יגיעו משלחות מבתי הספר בובאטון ודורמשטרנג לקראת טורניר הקוסמים המשולש. השנה, תגיע משלחת נוספת, קטנה, של קוסמים מאמריקה. הקוסמים יגיעו מבית הספר היחיד האמריקאי, פנימיית דלפי."
הארי רכן לעבר הרמיוני. "שמעת עליהם?" הוא שאל. הרמיוני נדה בראשה. "תן להקשיב!" אמרה.
"לפני שהם יגיעו," המשיך דמבלדור, מתעלם מהלחשושים שמילאו את האולם. "אני רוצה להסביר לכם קצת עליהם. בבית הספר הזה לומדים לפי רמה, ולא לפי גיל כמו אצלנו. אם יהיו תלמידים מתחת לגיל שבע-עשרה, הם יורשו להשתתף."
"זה לא הוגן!" רטנו פרד וג'ורג'.
"בנוסף, באמריקה אין יצרני שרביטים, ולכן התלמידים לומדים קסמי ידיים. מאחר שקסמי ידיים הם שונים משרביטים, הקסמים יראו לכם שונים."
"זה נכון" לחשה הרמיוני.
"ועוד דבר, בקסמי ידיים, אין הרבה לחשי מגננה ומתקפה, ולכן בפנימיית דלפי מאפשרים לכל תלמיד, בנוסף לשיעורים הרגילים, ללמוד להשתמש בכלי נשק - חרבות, סכינים, חץ וקשת, ועוד. עכשיו, אל תתנו לי להפריע לכם. המשיכו ליהנות מהמטעמים שהוכנו במיוחד עבורכם-"
"על ידי עבדים" רטנה הרמיוני.
"-ואני מאחל שתתחברו עם הקוסמים ותיהנו!" סיים דמבלדור את נאומו. הוא התיישב ושתה מעט מיץ דלעת. 'אני מקווה שהכול יעבור בשלום.' חשב.
