היום התחיל אותו הדבר, החלטתי שאני נשארת עם הלבוש וממשיכה להתלבש כמו שאני באמת רוצה. זה הרגיש כל-כך נכון וטוב אתמול שלא יכולתי לסרב לזה, (וכל המחמאות שאתמול קיבלתי מאנשים גרמו לי להסמיק) אני אהיה כנה האדם היחיד שגרם לי להרגיש טיפה רע לגבי הסיפור היא נועה. נועה רצתה לשפוך עליי איזה מיץ מהמכונות אבל ירדן לקח לה את זה בזמן, וזה נכשל. אמרתי לכם, היא חוצה את כל הגבולות לפעמים, וזה לא היה הכי גרוע שהיא עשתה לאנשים. אבל בסדר, זה היה רק היום הראשון, לא התכוונתי להשיב לזה יותר מדי מתשומת ליבי.
עליתי על האופניים שלי והמשכתי לאותה הצומת כמו אתמול, וראיתי את הדמות הלא מוכרת שוב. רק שהפעם, הוא (אגב גיליתי בהמשך הנסיעה שזה הוא) המשיך איתי באותו המסלול לכיוון בית הספר.
הפסקתי לשים לב באיזה שלב, והמשכתי להקשיב לפודקאסט שלי, זה באמת הדבר שהכניס אותי למצב רוח טוב, זה אשכרה מכין אותי ליום.
עצרתי ליד המאפייה וקניתי לי לנועם ולשרי אוכל, קניתי לשרי משהו טבעוני, מאחר והיא מזכירה לי את זה בכל פעם שאני מעזה לקנות לה אוכל, הזמנתי לי אספרסו כפול, לשרי אייס-קפה, ולנועם? פיוז-טי.
אני תמיד קונה לה אותו אם אני יודעת שזה הולך להיות יום ארוך. כי, בואו נגיד שאם אתם שותים אלכוהול? היא רק צריכה שלוק מזה או משוקו חם כדי להרגיש אותו הדבר, אבל חם מדי בשביל שוקו חם, אז זו הבחירה הראשונה שלי. שילמתי למוכרת וקיבלתי חזרה את העודף שלי, והלכתי לבית הספר.
כשהגעתי קלטתי את האופניים של האדם המסתורי (אני לא שוכחת דברים לא שגרתיים בקלות כזו.)
אבל לא חשבתי על זה יותר מדי. ונכנסתי וראיתי ישר את נועם ושרי מחכות בשמחה ליד השער.
זה כאילו הם רואות את שלל המזון שלהם בתוך התיק שלי.
"נו נו נו הבאת משהו לאכול?" שרי שאלה בזמן שהיא רצה אליי, "כן כן, בהמה" צחקתי איתה וחילקתי להן את האוכל ואז הגעתי לשתייה: "שוט אספרסו כפול עם חלב בשבילי" ושמתי אותו בצד. "אייס קפה קלאסי לשרי" הבאתי לה את המשקה המסוכר והיא הסניפה אותו ברגע: "אוי זה נהדר, אגב, זכרת לקנות לי בורקס טבעוני נכון?" היא שאלה, הנהנתי בחיוב, אמרתי לכם שהיא תשאל נכון? "ואחרונה וחביבה, פיוז טי לנועם" אמרתי עם חיוך שדרש ממני ריכוז כדי לא ליפול מצחוק. "אלי את מתחננת שאני אעשה לך בושות נכון?" היא אמרה בזמן שהיא צוחקת, קרצתי לה ואמרתי: "היי, אנחנו לומדים עד מאוחר, ואני יודעת כמה זה עוזר לך להתרכז" עניתי לה בצחוק.
*צלצול*
"נתראה אחרי שיעור מתמטיקה בנות!" קראתי להם בזמן שהתחלתי ללכת. "נתראה!" והמשכנו ללכת לכיתות. כמו שאמרתי אני לומדת חמש יחידות מתמטיקה והחלטתי שהשנה אני אשב לבד. זה לא שדעתי מוסחת, פשוט לרוב אני מעדיפה להתיישב ולהתעסק בעניינים שלי, לשים אוזניות, להקשיב למוזיקה ופשוט לעבוד על כל שיעורי הבית שמעמיסים עלינו. תמיד אהבתי את מתמטיקה יותר מכל המקצועות, כמובן, הציונים שלי טובים בה, אבל יכלו להיות טובים יותר. אבל זה אף פעם לא היה לי אכפת, זה מקצוע שתמיד אהבתי ללמוד בו יותר ויותר ואהבתי את השיעורים.
השעתיים נגמרו והמשכתי למקום הקבוע שלנו לארוחת עשר עם ירדן, נועם ושרי. התיישבתי "נו איך היה לכם במתמטיקה?" שאלתי אותם עם חיוך, "כרגיל משעמם ולא מובן." ירדן ענה, "כן אלי, את באמת היחידה שמסוגלת להבין את כל הג'יבריש הזה ואת אנגלית" שרי המשיכה. זה לא סוד כבר, הייתי טובה יותר מהם באנגלית, אומנם זאת לא שפת האם שלי כי נולדתי פה בישראל, אבל השקעתי ולמדתי והתאמני עד לרמה שאנשים חושבים שכן. מה שדיי שימח אותי כי זה נתן לי המון יתרונות כשטיילתי או דיברתי עם אנשים באינטרנט. "אוי אל תגידי את זה, אם תלמדי ותתאמני מספיק את תהייה אפילו יותר טובה ממני" עניתי לשרי, והיא עשתה פרצוף חמוץ והמשיכה לאכול. "אם כבר אנגלית-" שמעתי את ירדן צועק: "שיט! שיעורים! חיה תהרוג אותי לא הכנתי כל השבוע!" התחלתי לצחוק והוצאתי את המחברת וכולם התפרעו אליה, לא להאמין שאנחנו בכיתה י' ואני היחידה (חוץ מנועם) שזוכרת להכין אותם לילה לפני.
חיה זו המורה שלנו לאנגלית, היא דיי אהבה אותי כי היא ידעה שהשקעתי במקצוע והייתי מקשיבה כשבאמת היה צריך. שאר הזמן סיימתי מבחנים בעשרים דקות וחתכתי הביתה, לא ציפיתי מהשנה להיות שונה כי בניגוד לדעה הרווחת אני ממשיכה ללמוד ולהתקדם בחומר, גם אם אני עושה את זה לבד. היא אהבה את זה שתמיד התנדבתי לעזור למי שקשה לו, ואת האמת? דיי אהבתי אותה, היא תמיד הייתה נחמדה עליי. אבל נועם ממש שנאה את חיה ואני אפילו לא יודעת למה.
*צלצול*
"יופי הספקתי!" ירדן קרא וכך גם שרי, הקיץ חירפן אותם אני חושבת.
נכנסנו לכיתה והתיישבנו בקצה הכיתה כרגיל עד שחיה נכנסה ובירכה אותנו באנגלית.
היא התחילה לשאול אותנו איך היה הקיץ שלנו עד שאני השתעממתי מלשמוע את נועה והחבורה שלה מדברות על הקיץ שלהן, עוד תכונה שלה? היא מדברת יותר מדי. "וגם היינו בטוסקנה וקניתי תיק לואי ויטון חדש!" היא הניפה אותו בגאווה. אבל ידעתי יותר טוב מזה, הוא מזויף. הייתי ליד תיקים כאלה המון פעמים ולי יש אחד בצבע אחר, אבל אני בחיים לא אביא אותו לבית הספר, זה טמטום מבחינתי ואני לא אוהבת איך היא חושבת שתיק הוא סמל סטטוס, כי בלי כבוד לאנשים? לאף אחד לא היה אכפת.
היא המשיכה לדבר ואני כבר התחלתי לצייר בשקט ולבהות בפרחי העצים דרך החלון. אני לא יודעת כמה זמן עבר, אבל קמתי ברגע שחיה אמרה שיש עבודת כיתה, אז שרי ונועם הסתובבו להעתיק ממני את התשובות, מין הסתם.
אחרי כמה דקות חיה באה אלינו וביקשה מנועם לעבור לשבת ליד ירדן, לא ידענו למה כי לרוב היא עושה את זה כשאנחנו מרעישות מידי, והיא צריכה להשתיק אותנו ולא רוצה להעניש אותנו. אבל היא לא נתנה לנו מבט, מה שקצת בלבל אותי כי היא חייכה ואפילו אמרה בבקשה ותודה לנועם מה שבלבל אותי ואותה יותר. לא הבנתי מה קורה כל-כך, המזל שלי היה מוזר באותו היום, אבל עוד פעם, לך תבין אותו. עברו בערך 20 דקות ומישהו נכנס לכיתה וחיה התחילה לדבר באנגלית ולהציג אותו לכולם, אופירה הגיעה גם..
(מונולוג באנגלית)
כיתה, אני מבקשת שתכירו את....
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק קצר אני יודעת, אבל...
הזהרתי אתכם! אמרתי לכם שזה מה שיקרה ולא הגענו לחמש הצבעות. זה בסדר כן לא ציפיתי שנגיע, אז תכירו את לואיס סקוט בפרק הבא...
עד הפעם הבאה, אוהבת אתכם!3>
𝕻𝖎𝖈𝖐𝖑𝖊𝕮𝖑𝖔𝖚𝖉.𝖈𝖔.𝖎𝖑
YOU ARE READING
It's All About Luck
Romance"איזה מזל שהיית פה כשהגעתי, אני לא יודע מה הייתי עושה פה בלעדייך" סיפור אהבה שמתבסס על מזל ועל איך הקלפים נופלים בחייה של אלי, ובמקביל, בחייו של לואיס. ~ ~ ~ מותחן רומנטיקה, שנכתב עלי ידי, כדאי להגיע ללב שלכם.
