פרק 6

182 4 0
                                    

נקודת מבט מייקל:

"סליחה אבל עשיתי מה שיכולתי אבל היא צריכה טיפול רפואי ", הלב שלי כמעט נפל לתחתונים ותאמת שאני לא באמת מבין למה ,"אידיוט " אמרתי בגיחוך .
הוא צחק "הוו מייק שלנו דואג למישהו אני צריך לפחד מזה " אמר בהסתקרנות אבל בצחוק .
" תירגע אני לא דואג לה פשוט שאם היא תמות העסיקה שלי תהרס".
אמרתי את זה ברצינות אפילו לא מאמין אבל הבנתי שבטח בגלל זה אני מודאג בכול זאת לתפוס את הרוצח זה הדבר היחיד שמעניין אותי .
הלכתי לחדרי לאחר שכבר שטל כבר הלך היה כבר שתיים בלילה אך להירדם לא הייתה אופציה , שזיכרוני בגד בי והזכיר לי את הדבר שיחלתי אי פעם לשכוח, הדבר ששינה אותי .
"והיא לא הולכת להרוס לי את זה "אמרתי לעצמי בנחישות .

נקודת מבט אלה:

התעוררתי התקשתי לקום מהמיטה הסתכלתי מסביב ראיתי על היד שלי מחט ומחובר אינפוזיה חששתי לא בדיוק זכרתי מה קרה
,הבנתי שלא בדיוק חלמתי ניסתי לקום אך ללא הצלחה,גופי הרגיש כבד מתמיד אך פשוט נכנעתי לאחר כמה דקות אחת העוזרות נכנסה לחדר וכשמה לב שהתעוררתי מיד חייכה אליי , "בוקר טוב עלמתי , איך את מרגישה?" היא אמרה בחיוך אמיתי .
" אני בסדר "אמרתי בחיוך, אני לא ממש זוכרת מה קרה?", אמרתי תוך כדי קיבוץ גבותי היא באה והתיישבה על המיטה לידי ותפסה בידי ," את נהיית חולה בגלל תשישות ", היא אמרה יכולתי להרגיש לרגע שהיא באמת דאגה לי תאמת שעכשיו אני נזכרת היא תמיד הייתה נחמדה אליי, מאז שאני פה כבר עברו שבועיים וואו אני לא מאמינה,"הבנתי" אמרתי, "דרך אגב מה השם שלך ?" שאלתי אותה ,"פלאורה" היא ענתה בחיוך היא קמה בדרכה לצאת מחדרי ורגע לפני שיצאה "אם תצטרכי משהו אל תהססי לבקש ממני" אמרה בחיוך ,תאמת היא ניראת נחמדה מוזר כבר הרבה זמן עבר מאז שמישהו דאג לי .
היא עזבה לאחר תחדר ומחשבות הקיפו אותי
על אבא שלי ,ואני לא יכולה לעשות כלום ,אני משתגעת קמתי מהמיטה אך הרגשתי חלשה נעזרתי בשידה כדי להתקדם לכיוון האמבטיה כי זה הדבר היחיד שכרגע באלי לראות .

נקודת מבט מייקל:

"טיפלנו בו בוס",אמר לי אחד השומרים שלי בטלפון ,"תעלימו אותו " אמרתי בקול סמכותי אף פעם לא נבהלתי באמת מדם ,מאז שנהפתי לאחראי על הכול אני מאמין שהתחזקתי, לא ממש אכפת לי ממישהו, אני ישג את הנקמה.
שלי .
אני מקווה מאוד שהיא לא עושה זוב בעיות חשבתי לעצמי לקחתי את הטלפון וחייגתי לפלוארה עוזרת הבית הראשית ,"אלה התעוררה?"ישר שאלתי אותה ,"כן היא מתלבשת "היא גיחכה, "את צוחקת או שנדמה לי " אמרתי בכעס מזויף ."לא " אמרה בציחקוק ,לאחר שנייה צחקתי גם,"אגיע בעוד כשעה "אמרתי וניתקתי .
פלאורה הייתה איתי מאז שאני זוכר את עצמי את מתייחס אלייה כמו דודה אבל עדין שומרים כבוד פשוט היא היחידה שאני מריגש בנוח בבית בכול זאת גדלתי והיא תמיד הייתה שם בשבילי ,טיפלה לי בפצעים שנפצעתי ,שרה לי שיר ,שיחקה איתי .היא היחתה כמו אמא שנייה בשבילי אבל היא איפלו יודע שאני כבר לא הילד המתוק .


סורייי שהפרק קצר מהרגיל אני אשתדל לעלות כמה שיותר שיתפנה לי זמן מקווה שתבינו ותהנו.🥰


choice or love /ברירה או אהבה Where stories live. Discover now