צ'רי

פרק ראשון - אויב מספר אחד

תלמידי כיתה יא' כבר היו ברובם מחוץ לכיתה כשהם בדרכם הביתה אחרי יום לימודים ארוך. תלמידה אחת, שמה צ'רי ריזייסה, נשארה מאחור. היא נקראה צ'רי כמו דובדבן, על שם עץ הדובדבן בפקולטה לרפואה, שתחתיו הציע אביה נישואים לאמה כשהיו שניהם סטודנטים. עתה הייתה צ'רי ישובה על כסאה כשדמעות בעיניה. היא ניסתה להחזיק אותן בפנים, אבל כבר לא הייתה יכולה יותר. במקום לרוץ לביתה ולהתכונן למבחן החשוב במתמטיקה שעתיד להתקיים מחר, היא נאלצה על לא עוול בכפיה להישאר בכיתה ולבצע שוב מטלת כתיבה שכבר סיימה בעמל רב יום קודם לכן. האשמה בכך הייתה תלמידה מהכיתה שלה, שגנבה לה את העבודה והגישה בשם עצמה. צ'רי הייתה יכולה לספר זאת למורה והוא גם היה מאמין לה, אבל הצרה הייתה שהגנבת היא אוליב אוילר, התלמידה הכי מקובלת בכיתה. צ'רי בחרה לשקר למורה שהיא כביכול לא הספיקה להשלים את המטלה והוא גזר עליה להישאר אחרי הלימודים כדי לסיימה ולהניחה בתאו. צ'רי הייתה פחדנית, זו הייתה המומחיות הגדולה שלה - להתרחק מצרות. הבעיה שלה הייתה שההתמסרות להימנעות מצרות, סיבכה אותה בהרבה צרות אחרות, וזו הייתה רק אחת מהן. למעשה, היא כבר הצליחה להיות שנואה ומוחרמת על ידי תלמידים רבים בכיתתה, בעיקר על שום סדר העדיפויות החריג שלה. צ'רי לא התעניינה ביצירת קשרים, היא הייתה הרבה פחות מומחית בתחום הזה. כשנכנסה לכיתה, הייתה לה מטרה אחת - להצליח בלימודים. לא היה זה ממניעים של חנוניות, היא פשוט הייתה בת יחידה לזוג רופאים, שתבעו ממנה ללמוד רפואה כדי לרשת את הקליניקה הפרטית שלהם. תנאי הקבלה ללימודי רפואה, הנם כידוע מהגבוהים, מה שהותיר את צ'רי עם ברירה אחת - להיות חרשנית. אבל הצרה האמתית שלה, הייתה תלמיד אחד מהכיתה שלה ששמו אייברי מקינטייר. הוא עשה כל מאמץ להסיח את דעתה מהמטרה הקדושה, ועמד עכשיו מאחוריה וצפה בה. כשצ'רי ראתה את כל חבריו יוצאים, היא הניחה שיצא איתם ולכן לא הבחינה עתה בנוכחותו. אייברי, שעקב בעיניו אחריה כל אותה העת, קיווה שהיא עומדת להישבר והחליט להתעכב. מששניהם נשארו לבדם, הוא התיישב הפוך על הכיסא שבמושב לפניה והישיר אליה מבט. צ'רי נבהלה וניסתה למחות את הדמעות מפניה.

"למה את מתעללת בעצמך?" שאל אותה אייברי באדישות.

"זה אתה שמתעלל בי!" היא האשימה אותו בקול צרוד.

"אה, כן?" הוא גיחך. "איך אני אשם הפעם?"

"היא החברה שלך, היית צריך לדרוש ממנה שתחזיר לי את העבודה שלי!"

"דבר ראשון, אוליב היא 'החברה' שלי, גם אם היא עדיין משוכנעת שכן." הבהיר לה אייברי. "דבר שני, למה שאדרוש ממנה דבר כזה?"

"מה זאת אומרת למה? כדי לעשות צדק!" ענתה צ'רי.

"ואיפה הצדק שלי?" הוא שאל אותה. "את יודעת יפה מאד לקבל, מתי תתחילי גם לתת?"

"אני לא חייבת לך כלום!" היא התרגזה עליו.

"אבל אם אתקשר עכשיו לאוליב ואבקש שתתוודה בפני המורה, כן תהיי חייבת לי, נכון?"