Eyes and Lips (and a Good Dick) - Completed

Chapter 12b - Grayson

שימו לב שנקודת המבט לא משתנית.

מתנצלת על העיכוב ועל השעה פעם נוספת; קראו לי 🤦🏽‍♀️

״מה קרה?״ אני מלטף את שיערו באיטיות, אצבעותיי מחליקות ברכות בין גוש שיערות עבות ונעימות למגע. ״אתה עדיין חושב על זה?״

״ברור שאני עדיין חושב על זה.״ האצבע שלו מציירת צורות ועיגולים אקראיים על בטני והחזה שלי. ״כמה זמן אתה מחוץ לארון?״

אני אודה על האמת, לא ציפיתי לזה.

״אממ… בערך שמונה, תשע שנים, משהו כזה. בערך מגיל שש-עשרה וחצי, שבע-עשרה. הסתרתי את זה מעצמי הרבה זמן, וגם כשהבנתי את זה, פחדתי לספר... אתה יודע, באתי ממשפחה דתייה.״

אני זוכר את היום הזה. הוא היה קשה בשבילי. בעצם, ההכנות ליציאה מהארון בפני המשפחה שלי... כן, זה מה שגרם לי להיכנס כמעט למצב של התקף חרדה. זה הדבר שהיה קשה יותר מחשיפת האמת.

״אימא שלי מעולם לא אמרה לי שאני צריך ללכת לטיפול, או שמשהו לא בסדר איתי... זה היה מוזר. ממש ממש מוזר, כי היא הייתה קצת יותר נוקשה מבחינת הדת,״ אני נזכר, ״אבל היא אמרה שאם האל בחר להביא לה ילד, בן, שנמשך לגברים - זה המבחן שלו אליה. היא אמרה שהאל תמיד יקבל את כולם, אחרת הוא לא היה יוצר אותם ככה; והיא לא ידעה איך לקבל את זה,״ זרועי עוטפת את גופו; אני מצמיד אותו אליי. ״היא די הייתה בשוק... אבא שלי היה אז טיפה מאוכזב, כי הוא ציפה לראות בחורה יפה לצידי, כמו שרי. הוא די רצה ששרי ואני נתחתן. אבל הוא קיבל את זה, והוא מאוד תומך בי.״

״רגע, שרי?״ הבלבול תופס פיקוד על קולו כשהוא מדבר.

הוא די יציב, ואני באמת חייב להבין איך הוא יכול להיראות כל כך שביר מדי פעם, אבל… אבל לפעמים הוא אפילו לא נראה שבור. הוא יכול לבכות, והקול שלו פשוט יישאר יציב.

הוא בנה את האישיות שלו בצורה כזו שקצת דומה לבצל. הוא עטף את עצמו כדי לא להיראות פגיע, גם כשהוא נראה פגיע.

״שרי ואני חברי ילדות. אנחנו מכירים מאז שאנחנו זוכרים את עצמנו, אני חושב.״ אני מחייך אחד צדדי, ״בכל מקרה,״ אני מנער את השאלה, ״אבא שלי היה כזה: ׳אוקיי, שיהיה, אני רוצה שתהיה מאושר׳. ואימא שלי... טוב, היא הייתה בסדר והיא זרמה איתי ועזרה לי. האחיות שלי היו מאוד לא מועילות - כאילו, הן סתם הציקו לי המון - אבל הרבה פעמים צחקנו שכל האחים למשפחת ריד נמשכים לבנים.״ אני מחייך; צחקוק קטן בורח משפתיי.

״יש לך משפחה תומכת כל כך.״ כף ידו נעצרת על אזור לבי. ״אבא שלי כמעט ניסה להרוג אותי כשיצאתי בפניו מהארון, אי שם בגיל ארבע-עשרה. מצד שני, גם הייתי מאוד בעייתי... התחלתי לשכב עם גברים בגיל מאוד מוקדם, הייתי נוטה לצאת יותר מדי... הוא אמר לי שהוא מתבייש בי, כי הוא רצה גבר, והוא לא רצה הומו בבית. הוא גידל אותי לאהוב נשים, והוא קיבל ילד שאוהב גברים. הוא התחיל להתכחש לנטייה המינית שלי עוד מאז. אתה יכול לתאר לעצמך עד כמה הוא היה מופתע שהוא ראה אותי מממן לעצמי מנוי לחדר כושר ומתאמן. הוא אמר שהומו לא יכול להתאמן, כי אני לא גברי.״ הוא משתתק פתאום; נשיפה חלשה מורגשת באזור עצם הבריח שלי. ״הוא אמר לי שהומו לא יכול ללכת לחדר כושר, כי הסיבה שאני הולך לשם זה כדי שאוכל להסתכל על גברים ולאנוס אותם. בגיל שש-עשרה אבא שלי קרא לי אנס. הוא קרא לי ׳אנס׳, כשהוא האחד שבאמת יכול להיקרא ככה.״ הוא מתרומם לישיבה, מסתכל עליי מלמעלה למטה. ״הוא הסתכל עליי בהלם כשהעפתי אותו מקאלסי. זו הייתה די ההתחלה של האימונים שלי, בערך שנה או שנה וחצי אחרי שהתחלתי להתאמן. כבר אז היו לי קצת שרירים, והתאמנתי בערך כל הזמן כדי להתחמק ממנו. בגלל זה יש לי שרירים כאלה, כי אני מתאמן כבר ארבע שנים. זה הזמן היחיד שאני מתנתק מהמציאות.״ הוא מעביר את רגלו מעל שתי רגליי, מתיישב על אזור מפשעתי. ״האחיות שלי כן תמכו בי... כלומר, קאלסי וקיילין. סקיילר לא רצתה להכיר אותי בכלל. היא שנאה אותי מעצם קיומי. היא בכלל לא יודעת שאני הומו, או שאני יוצא איתך... אין לה מושג כמעט מכלום.״ הוא מפסיק להביט בי, משפיל את מבטו לחזה שלי ורוכן לעברי כך שהוא נשכב עליי ומחבק אותי. ראשו נדחק אל תוך שקע צווארי בזמן שידיו נחות על זרועותיי. ״אני מרגיש שאני מפיל עליך כל כך הרבה שיט... אבל אמרת שאתה רוצה להכיר אותי באמת, נכון?״ הקול שלו שקט יותר מהרגיל, גם מעט עמוק יותר.