law of the light(heb)חוק האור

הקדמה

הגשם שטף את האדמה.

לא נותר הרבה דברים שיכל לשטוף; הגשם לא יכל לשטוף את המלחמה, הוא לא יכל לשטוף את הכאב שגרמה, אבל הוא יכל לנסות להחליש אותו. זו כנראה הייתה מטרתו העיקרית.

המים שטפו את ההריסות על פני האדמה. אדם שיביט בתל הגדול לא היה מאמין לו היה שומע שבעבר היה זה האי המרחף אסגרד, משכן האלים. המקום בו ארחו את משתיהם, ביקרו את חבריהם בני האלמוות והנהיגו את שלטונם על בני האדם, עליהם נשבעו להגן, ואותם שלחו ללא רחמים אל הקרב בשמם.

הטיפות היכו בגופות הדוממות ששכבו זרוקות על הקרקע. היה נדמה שהן מנסות למחות את סימני האלימות מפניהם, סימני ההתעללות שחוו, אך אפילו בידי האלים לא היה הכח לשנות את העבר,

הם ניסו זאת.

גבר בגלימה לבנה חצה את השדה חרוש הגופות, מהלכו עדין, נזהר שגלימתו לא תתלכלך מהדם. לאדם באופן מפתיע היה מבט כאוב כשהוא הביט על הגופות שעבר לידם. הוא לא נראה שונה מאחרים, אך הוא היה שונה. ייתכן שהיו אלה תנועתיו שאף בהליכה גסה זו נראו חינניות, ייתכן שהיה זה הביטחון בהילוכו, ביטחון כה רב שאין אותו לבן תמותה, או שהיה הדבר פשוט פניו, שבניגוד לפני הגופות, המעוות בשנאה הללו הביעו צער, כנה עליהם. אך אכן הוא לא היה אדם, לא עוד. הוא לידע האם הדבר טוב או לא.

לוקי המשיך ללכת. מבטו מביט בגופות, סופר. הוא יכל לרחף והוא יכל לעוף. אף שהוא השקיע כוחות רבים בקרב, עדיין היתה לו יכולת לשנות את צורתו- דבר ייחודי לו- לנשר או כל עוף שמיים, אל בכל זאת הוא בחר ללכת. הדרך תיהיה ארוכה יותר, אך היו לכך יתרונות אחרים: הוא זכה לראות מקרוב במה שעולל ברצונו להביא שלום.

הנוף היה חדגוני- גופות פזורות על רקע אדמה צחיחה מכוסה באפר. לוקי ידע שהנוף יימשך כך למרחקים רבים. האש והמלחמה כילו את העולם כשם שחזו הרואות בגורלות, טווי אריג הגורל המכיל בו גם את סוף האלים. אך איש, אפילו הוא, לא האמינו בכך שהדבר יהיה בימיהם. לוקי לא ציפה ש/ליט ומלך האלים, אל החוכמה והכישוף אודין יאשים אותו בהבאת הקץ. לוקי נכלא ועונה שנים רבות מאוד, כמעט שלושת אלפים שנים, כאשר רק אשתו נשארה לצידו. כאשר הוא הצליח לברוח הוציא אותה אודין להורג. היה זה מעשה שלוקי כבר לא יכל לסלוח. על הרג בניו לוקי מחל- הם הצטרפו לאויבי האלים. על ענישתו הוא היה מוכן להבליג, אך לא על הרג אשתו סריג, שלא פשעה בדבר מלבד אהבתה לו. לוקי חבר לאויבי האלים הקדומים, ומכר את חולשותיהם, מביאם עד לשערי אסגרד. אך אודין עירב את בני האנוש. הוא שלח אותם לקרב נגדו, והיה כבר מאוחר מידי לעצור.

האם יש שליט ללא נתינים? האם יכול להתקיים שלטון ללא החלתו? האם השליט חייב לנתיניו דבר כלשהו? ההגיון זועק שכן, אך הטבע עונה שלא. מה מהדברים היו האלים? לוקי לא ידע. אפילו אם בכוחו היה אל, הוא לא היה כזה במובן הפשוט של המילה. כנראה שהוא לא אל: הוא ריחם על היצורים הקטנים שאכלסו את העולם אך שעות לפני כן, "דבר שלא מנע ממך לשלוח צבא נגדם, אלי" לגלג עליו קול בראשו.