law of the light(heb)חוק האור

פרק ו-המתנה

"בשם האל הגדול מכולם, הנעלה ונישא מעל כל העולם. אותו נעבוד ובשמו נקרא: בערות, בשנה, בקיצה וידיעה. הראשון והאחרון, מבלעדו אין אחד, המרחיק את האופל, באורו לנשייה. גוף אין לו, דמות לא תחילו: בעולם שכינתו, ואין בלתו. דגדה הגדול, האל העליון, קראו אליו עלזו בשמו, שירו בעמים נפלאותיו!"

(מזמור הפותח את תפילת הבוקר לדגדה)

הכפר צומת דרכים, היבשת המערבית

"אנחנו נמות אם נשאר כאן" לחשה ג'סירה. "ואם ננסה לברוח מהעיר נמות בנסיון". ענה אלגיז. הם היו שוב בפונדק, הפעם בחדרים משלהם. הם התעקשו על כך למורת כיסו של תורין. "סבלנות ג'סירה, סבלנות". היא רטנה אבל לא הגיבה. הוא היה הגיוני מידי, בנתיים. אף שהיא לא רצתה להודת בכך הוא צדק: הם היו לכודים בכפר הקטן הזה. המקום שכן על הדרך עצמה, כאשר במרכז הכפר היא מתפצלת לארבעת הכיוונים שהעניקו לכפר את שמו. לו הם היו מחוץ לכפר הם היו יכולים להתחמק-היו דרכים רבות מידי מסביב, ובלתי אפשרי היה לתצפת על כולם- המקום עצמו סביב הכפר היה מתוצפת ומוגן היטב. כאשר הוכרז שאין יציאה מהכפר- למעשה היא באמת לא היתה קיימת.

ג'סירה הילכה בעצבנות מקצה אחד של החדר לקצהו השני- מנסה לפרוק את תסכולה בדרך היחידה שלא כללה צעקות, מכות, או לשרוף מישהו. היא עשתה זאת פעם בטעות, או בכוונה. היא לא היתה בטוחה. הלילה האחרון עבר עליה בנסיונות לחשוב על דרך יציאה. בניגוד למה שחשבו עליה בדרך כלל, היא הקדישה מספר רגעים למחשבה לפני או אחרי שדיברה. היא פשוט היתה מתוסכלת.

"אנחנו עדיין צריכים לצאת מפה". אלגיז לא הגיב למשפט שלה. הוא ישב לו על כיסא בצד, מביט בנקודה לא ידועה על הקיר. היא רצתה לצרוח מתסכול, הוא ידע להרגיז אותה! היא התקרבה אליו וטלטלה אותו בחוזקה, "תתעורר! אלגיז! למה אתה כל-כך רגוע?!" היא נעצרה, נשמה עמוק וניסתה להירגע. "חצי מצבא האמפריה בדרך לכאן. ברגע שישמעו שיש ניצולים מהרי החושך הם יביאו גם את החצי השני. אתה מוכן לפחות לחשוב על תוכנית?". אלגיז הרים את ראשו ונעץ בה מבט ארוך. פניו לא מסגירות רגשות אבל עיניו האפורות הריצו עשרות תשובות, רגשות, מחשבות. "סבלנות. הם מצפים שכל החשודים ינסו לברח כבר ברגע הראשון שיושם המצור. זה הרגע  שבו השמירה היא החזקה ביותר. לאחר מכן השמירה תרד בהדרגה עד שיבוא דרג בכיר ויעלה את הערנות שוב. בין שני הזמנים יגיע תורנו, ועד אז: סבלנות?".אלגיז חזר לנעוץ את מבטו ברצפה. מעליו ג'סירה התחילה להשמיע קולות של קומקום שהושאר על האש יותר מידי.

"יש לי רעיון" הבעבוע הפסיק לרווחתו של אלגיז, "אולי ננסה לטייל בעיר?" הקולות שעלו מג'סירה נדמו כאילו המים לא רק התחילו לבעבע אלא גם הפכו לגז, הוא התחיל לשמוע את האוויר מפצפץ, "יש הרבה סוחרים בעיר, שנתקעו ועומדים לחכות כאן ייתכן יותר מחודש. כדי לא להפסיד הם ינסו למכור את מה שאפשר כאן". אלגיז התחיל להריח שרפה ותחושת מחנק, הוא מיהר, "וזה ייתן לנו את האפשרות לברר מה בדיוק קרה כאן". המחנק נעצר, אלגיז עשה מאמץ כדי לא להתנשם. זה מעולם לא עשה רושם טוב, במיוחד כשהוא ניסה לשכנע.