"שורות אלו נכתבות בעודי יושב בחדרי בשנת 1747ביום העשרים לחודש ת'וראי. אני ידוע שמילותיי עלולות להביא לקיצי, אך אם לא אני- מי יכתוב את האמת? קסאיי התחילה בכיבוש לפני מאה שנים, בשנת 1647 לנצחון האור. היא כבשה את איי יאן במהירות, שוכניהם לא היו חזקים בפני עצמם כנגד ממלכת האוויר. לייכה ממלכה השוכנת בחוף המערבי של יבשת מארא נפלה גם היא האמפריה נגסה קשות בכרלוט, ורשמית לכל הפחות בליאטיר.. הסיבה לפלישה אינה ידועה, שכן היחסים בין הממלכות היו טובים, עד כמובן הפלישה. מה גרם לאמפריה לצאת בכיבוש?. האם בראי ההסטוריה הפלישה והאמפריה תיהיה טובה לאנושות?".
(ארין טן גדר. ההסטוריון המלכותי של אמפריית קסאיין 1700-1747, הוצא להורג באשמת בגידה).
ההרים המשקיפים על קסאיין, קסאיין.
העיר הייתה שוממה כעת. שנים רבות חלפו ועדיין הקללה על שעריה עומדת. מספר צעדים הביאו אותו לזוית אחרת, על קסאיין: עיר הבירה. הניגוד של שני הערים שהיו כה קרובות אחת לשנייה ועם כל ההבדלים בין שניהם היו גדולים מנשוא. האחת מאוכלסת והשנייה שוממה. האחת פורחת והשנייה קוללה. בשביל הרוח לא היה הבדל בין שני הערים, אבל בשביל בני האדם היו אלה שני מקומות שונים. הר אחד מבדיל ביניהם, ואיש אינו יכול להגיע אל העיר האסורה. פעם היה מעבר בין הערים: בין קסאיין לאדיין. המעבר נאטם לפני שנים רבות, מלבד שער אחד, אשר נשמר על ידי מסדרו.. הוא לא היה קאייסניאן, אך הוא לא ידע מאיזה עם הוא. אחת השיטות האהובות על האמפריה לדכא את נתיניה, ולזכות בכח צבאי הייתה לשלוח את כל הילדים הנולדים בשלוחות האמפריה אל הבירה, לעשרים שנות לימוד, חינוך ושירות. אך המקרה שלו היה מיוחד. סופר לו שהוריו היו בני המקום, אך זה היה שקר. עורו לא היה בגוון הזית הרגיל, אלא כהה, כמו של הנכבשים. שערו בילדותו היה שחור, אבל הלבין כולו עד שהשלים את לימודיו. הוא נבחן וקובל, אולי המהגר הראשון שזכה לכך, ובברור הצעיר ביותר שזכה בתואר קאסייחאן.
הוא המשיך להסתובב על הפסגה, סוקר את העיר מכל זויותיה השונות. השאננות של העיר תמיד הייתה מרגיעה ומרתיעה כאחד. דבר לא יכל לפגוע באמפריה, וזו הסיבה למה יום יבוא והיא תיפול. כשהדבר נראה נצחי הוא השברירי מכל. דווקא לארעיות היתה כח לשרוד- השינוי התמידי, דרכה של הרוח. הוא לא טרח לעצור את מחשבותיו. אדם רגיל היה יכול לאבד את ראשו עבור מחשבות כאלו, ואפילו קוסיחי-חו רגיל היה עלול לאבד יותר מאשר את מעמדו. הוא לעומת זאת כמעט קיווה שהם ינסו.
קסאיין הייתה יפה, במיוחד עתה לאור הזריחה. כל בית נבנה כך שהוא ישתלב בנוף בצורה מושלמת, כל פינה גילתה תמונה חדשה, מראה חדש. הרוח התענגה על כך, וכמוה כמוהו. הוא יכל להרגיש את הרוח שמגיע משם, עדיין נושאת את מראותיה וריחותיה, מתפארת בם ככפרי שחזר מהעיר. הרוח יכלה להיות משעשעת לפעמים.
YOU ARE READING
law of the light(heb)חוק האור
Fantastikהגשם שטף את האדמה. הטיפות היכו בגופות הדוממות ששכבו זרוקות על הקרקע. היה נדמה שהן מנסות למחות את סימני האלימות מפניהם, סימני ההתעללות שחוו, אך אפילו בידי האלים לא היה הכוח לשנות את העבר, הם ניסו זאת.
