אני זוכר אותך-larry stylinson

פרק 9

~נקודת מבט הארי~

כמה שעות לאחר שלואי עזב, נייל חזר הביתה.
הייתי חייב לספר לו, הוא החבר הכי טוב שלי. וחוץ מזה הוא גר איתי, אני לא אוכל להסתיר ממנו דבר כזה...
״היי הארולד״ הוא אמר בעליזות בזמן שהניח את התיק שלו על הספה והלך למטבח. ״נייל אנחנו צריכים לדבר״ אמרתי בהיסוס. פחדתי, פחדתי מאוד. פחדתי שהוא יתרחק ממני בגלל המחלה. או גרוע מזה, פחדתי שהוא ירחם עליי, שהוא יתנהג אליי כמו אל ילד קטן ושביר. זה איך שרוב האנשים התייחסו לאימי כשהיא הייתה חולה. ריחמו עליה והתנהגו אליה כאילו כל נגיעה או מילה לא במקום היא עלולה להתפוצץ להם בידיים.
זה עצוב, המחלה שלה זה כל מה שאנשים ראו. היא כבר לא הייתה בן אדם, היא הייתה רק מחלה שצריך לטפל בה. אני לא רוצה שיתייחסו אליי ככה, כאל מחלה.
״הכל בסדר?״ נייל שאל בדאגה בזמן שהתיישב לידי על הספה ״כן, כן פשוט רציתי לספר לך משהו״ אמרתי לו וקולי רעד מעט ״אם זה קשור לזה שאתה גיי כבר אמרתי לך שזה לא מפריע לי.״
״מה?? לא לא זה בכלל לא קשור״ אמרתי במהירות והנדתי בראשי.
״אז מה זה?״
״אני... יש לי... גילו לי...״ לא הצלחתי להגיד את זה. כל גופי רעד ועיגלי זיעה בודדים הופיעו על מצחי
״היי הארולד, לא משנה מה זה אתה יכול לספר לי.״ נייל התקרב אליי, חייך חיוך מעודד ותפס בידי.
אני מודה שזה מעט הרגיע אותי אך עדיין לא הצלחתי לעצור את גופי הרועד וליבי הפועם בחוזקה.
לקחתי נשימה עמוקה ושחררתי ״יש לי סרטן״ מלמלתי במהירות, באיזשהו מקום לא רציתי שהוא ישמע את זה אבל על פי ההבעה שהייתה על פניו הוא בהחלט שמע.
״מ-מה?״ הוא גמגם וראיתי שבעיניו הכחולות מתחילות להיווצר דמעות.
״יש לי סרטן המוח, לפני כמה שעות הודיעו לי״ מלמלתי ונאנחתי, רציתי פשוט להיעלם, לא למות. פשוט לא להיות קיים, כאילו מעולם לא נולדתי.
לפתע נייל פרץ בבכי ומשך אותי לחיבוק חזק. חיבקתי אותו חזרה בזמן שהוא התייפח על כתפי. כאב לי לראות אותו בוכה, במיוחד כי זה בגללי.
״יהיה בסדר, הכל יהיה בסדר״ אמרתי לו בעדינות וליטפתי את שיערו בזמן שראשו עדיין היה קבור בכתפי
״אני לא יכול לאבד אותך, אתה אח שלי״ נייל לפתע הפסיק להתייפח והסתכל עליי, הוא היה נראה שבור.
״אתה לא תאבד אותי, אני אנצח את זה. אני אתמיד בטיפולים ואני אלחם בזה. יהיה בסדר אני מבטיח״ אמרתי לו אך זה היה מכוון יותר לעצמי, לא באמת האמנתי שיהיה בסדר. כשלואי היה אצלי דיברתי עם הדוקטור בטלפון והוא אמר שסיכויי ההחלמה בדרך כלל לא גבוהים וזה יותר עיניין של מזל.
אני לא פוחד מהמוות או ממה שיש אחריו, אני מפחד ממה שיש לפניו. איך זה מרגיש? זה כואב? השאלות האלו כל הזמן חוזרות בראשי.
״מחר יש לי את הטיפול הראשון״ אמרתי לנייל, אולי זה יגרום לו לדאוג טיפה פחות.
״אני בא איתך״ הוא אמר בביטחון שמסמן שלא אתווכח איתו על כך, אין סיכוי שהוא ישנה את דעתו.
״אתה לא חייב...״ אמרתי למרות שידעתי שזה אבוד מראש, הוא יבוא איתי מחר גם אם ארצה וגם אם לא.
יש לו מזל שאני רוצה. למען האמת אני חייב שמישהו יבוא איתי, אני מפחד לעשות את זה לבד, ונייל הוא היחיד שיודע. היחיד שאמור לדעת. נייל הוא הדבר הכי קרוב שיש לי למשפחה. אבא שלי עזב ואמא שלי מתה, אין לי עוד אחים או אחיות כך שאני לבד. אין לי משפחה. בכל החגים אני הולך עם נייל למשפחתו כך שאני מחשיב אותם כמו משפחה שנייה בשבילי, אבל לפעמים זה לא מספיק. שום דבר לא יוכל להיות תחליף לאמא שלי.
-
נייל ואני צעדנו במסדרונות בית החולים, הוא היה עצום ובקושי ידעו לאן ללכת. לבסוף מצאנו את חדר הטיפולים והתיישבנו בכיסאות ההמתנה. היום אני מתחיל כימותרפיה ואני מפחד. ראיתי מה הכימו עושה לאנשים. אני זוכר שכשאמא שלי עברה טיפולים נשר לה כל השיער הארוך והיפה שהיה לה וכל לילה שמעתי אותה מקיאה לתוך האסלה. אני זוכר את כל הלילות שהייתי שומע אותה מקיאה ומתייפחת בשירותים, ובזמן שהיא הייתה בטוחה שאני ישן, אני לא יכולתי לעצור את עצמי מלבכות יחד איתה.
היא גם הייתה תמיד תשושה ועייפה. עם הזמן היא נהייתה רזה וחיוורת מיום ליום וכמעט שבכיתי בכל פעם שראיתי אותה ככה, כל כך פגיעה ושברירית.

לאחר כמה שאלות רגילות האחות הכניסה את המחט לתוך הוריד והדביקה אותו עם פלסטרים שלא יזוז.
״אז...״ נייל התחיל כשהאחות הלכה
״אז?...״ שאלתי עם חצי חיוך על פניי
״לואי הא?״ נייל שאל וחייך חיוך שטני.
״מה איתו?״ שאלתי והעמדתי פני תמים.
״מה קורה ביניכם? זה נראה שהתקרבתם״ הוא קרץ לי והמשיך לחייך חיוך גדול שגרם לי לרצות להרביץ לו
״הוא ממש נחמד, זה נראה שאנחנו מתחילים להיות חברים.״ אמרתי לו למרות שזה לא באמת מה שקורה. אני דיי בטוח שהיציאה שלנו לגלגל הענק לא הייתה יציאה תמימה של סתם חברים. אני דיי בטוח שזה היה דייט פשוט בלי שהגדרנו אותו כדייט.
״סיפרת לו?״ נייל המשיך אך הפעם עם הבעה רציניות יותר ״לא ואני גם לא מתכוון לספר לו״ עניתי לו בלי להסס, אני לא רוצה שלואי יידע.
״למה לא?״ נייל לא הרפה.
״אני לא רוצה שהוא יתרחק ממני, או יותר גרוע ירחם עליי. אני פשוט רוצה שנמשיך להיות כמו שאנחנו בינתיים.״ אמרתי לו ומשכתי בכתפיי.
״טוב זאת בחירה שלך, אבל אני באמת חושב שכדאי לך לספר לו. זה לא טוב לשמור סודות מאנשים שחשובים לך, בסוף זה מתגלה ומתפוצץ לך בפנים״ נייל אמר והיה משהו בדבריו אבל עדיין לא התכוונתי לספר ללואי, כשאני אהיה מוכן אני אספר לו. לא כרגע.

אני רק רוצה להגיד שאני לא מכירה אף אחד עם סרטן ככה שאין לי מושג איך זה מתנהל וזה דיי מסובך לכתוב על זה אבל אני משתדלת להוציא מידע כמה שיותר מדויק על זה מגוגל ולהסתמך על ספרים ופאנפיקים שקראתי ופירטו על הנושא הזה אז תסלחו לי אם יש פרטים שגויים לגבי זה אני באמת אשתדל לדייק, זאת מחלה נוראית ואני מאחלת לכל מי שחולה בה או במחלות אחרות החלמה מהירה ורק בריאות🙏🏻
אוהבת❤️❤️