אני זוכר אותך-larry stylinson

פרק 21

~נקודת מבט לואי~

השעון המעורר צלצל, קמתי במהירות לכבות אותו.
השעה הייתה שבע בבוקר, יש לי שעה להגיע לבית החולים בשביל להיות עם הארי.
הלכתי לצחצח שיניים ולשטוף פנים.
התלבשתי בזריזות ואירגנתי תיק עם בגדים להארי.
הכנסתי לתיק גם אוכל חטיפים שהיו בארון, ואת המתנות שעל השולחן. לקחתי את העוגה ביד אחת וביד השנייה נעלתי את הדלת.
נכנסתי לאוטו ונסעתי לבית החולים.

״האז.״ לחשתי לו בעדינות וליטפתי את לחיו
״אני עייף״ הוא מלמל ופקח את עיניו.
״אני יודע לאב, אתה יכול לחזור לישון אני רק רציתי שתדע שאני פה״ חייכתי אליו והפסקתי ללטף את פניו.
״תישן איתי״ הוא לחש בעייפות ופינה לי מקום לידו במיטה. עליתי על המיטה ונשכבתי צמוד אליו, עטפתי את גופו בזרועי והוא שילב את אצבעותינו. לא יכולתי לעצור את החיוך המטופש שהתפשט על פניי מכמה חמוד הוא היה. ״אני אוהב אותך האז״ לחשתי לו. ״גם אני אוהב אותך לו״ הוא לחש בחזרה. אני חושב שאנחנו אומרים את זה כל כך הרבה כי אנחנו מפחדים שכל פעם תהיה הפעם האחרונה, אני לא מסוגל לתת להארי ללכת בלי שהוא ידע כמה אני אוהב אותו, אז אני מזכיר לו כל הזמן.

כשקמנו השעה הייתה עשר.
האחות העירה אותנו כי רצתה לראות איך הארי מרגיש.
״טוב, אז בגלל שלא הספקנו אתמול כל כך הרבה אני הבאתי את מה שצריך ואנחנו נחגוג פה״ אמרתי בעליזות וראיתי איך חיוך מתפשט על פניו החיוורות.
״אתה לא נורמלי. אתה הבאת הכל לפה??״ הוא שאל בחוסר אמון. ״אני לא יכול לאכול מהעוגה שאתה הכנת בלעדייך״ אמרתי בגיחוך והנחתי את העוגה על המיטה.
הדלקתי את הנירות עם מצית שהיית בתיקי.
״תבקש משאלה אהוב״ הארי לחש לי בחיוך רחב
הלוואי שהארי יבריא ונוכל להיות מאושרים ביחד.
ביקשתי בליבי וכיביתי את הנרות. ״מה ביקשת?״ הוא שאל וקולו היה מלא סקרנות. ״אם אני אספר לך זה לא יתגשם״ אמרתי לו בהתגרות.
חתכתי שתי פרוסות מהעוגה ושנינו התחלנו לאכול.
״וואו האז זה מדהים!!!״ צעקתי בפליאה, זה היה נראה טעים אבל לא ציפיתי שזה יהיה כל כך טעים!! זה יותר טעים מכל עוגה שאי פעם טעמתי.
״תודה לו, אני שמח שאהבת״ הוא אמר בבישנות והעביר יד בראשו מתוך הרגל, אך מיד נזכר שכבר אין לו שיער והוריד את היד.
״אתה יכול לענוד לי את זה?״ שאלתי אותו והושטתי לו את השרשרת שהוא נתן לי ״אתה לא רציני. גם אותה הבאת?״ הוא שאל בגיחוך ״רציתי שנוכל לשחזר את אתמול בלי הפרעות״ אמרתי בתמימות.
הסתובבתי עם גבי אליו והוא סגר את השרשרת על צווארי. ״יופי עכשיו גם לי יש מתנה בשבילך״ אמרתי ונישקתי את שפתיו במהירות.
חששתי מתגובתו, פחדתי שהוא לא יאהב את המתנה.
הושטתי לו את הציור. ציירתי אותי ואת הארי. זה לקח לי יום שלם. אני מאוד מרוצה מאיך שיצא לי אבל פחדתי ממה שהארי יחשוב על זה.

״וואו.״ הוא פלט ועיניו נפערו
״ממתי אתה יודע לצייר ככה?״ הוא שאל בהלם
״תמיד אהבתי לצייר, אבל אף פעם לא עשיתי עם זה שום דבר״ משכתי בכתפיי
״וואו לו זה מדהים!!״ הוא חייך אליי וחיבק אותי חזק
״אני כל כך אוהב אותך״ הוא לחש והמשיך לחבק אותי
״גם אני האז, גם אני״ לחשתי לו בחזרה והתנתקתי מהחיבוק בשביל לנשק אותו. הצמדתי את שפתיי לשלו, כל כך אהבתי את הטעם המתוק שלו. את ההרגשה של שפתיו הרכות על שלי, את הדרך שבה הלשונות שלנו מתחברות בשלמות, זה היה מדהים. זה כל מה שרציתי.

בשאר היום התכרבלנו וצפינו בטלוויזיה. לא רציתי שהרגע הזה יגמר לעולם. אבל כמובן שזה לא משנה מה אני רציתי, לעולם היו תוכניות משלו, והרצונות שלי הן לא חלק מהתוכניות האלו.
הארי רץ להקיא בשירותים ואני רצתי אחריו.
השתדלתי כמה שיותר לעזור לו, לעזור לו להרגיש יותר טוב. אבל בתוכי ידעתי שלא משנה מה אעשה, שום דבר לא יעזור לו. הוא מרגיש רע, הוא גוסס.
״אני רוצה להתקלח״ הוא מלמל בעודו יושב ליד האסלה.
״הבאתי לך בגדים מהבית״ אמרתי לו וחייכתי בעצב, הוא החזיר את אותו החיוך.
הוא נעמד והתחיל להתפשט ״רוצה להצטרף אליי?״ הוא שאל, לא הייתה שובבות בקולו, רק ריקנות.
כאילו הכל חסר משמעות.
״בסדר״ אמרתי והתחלתי להתפשט גם
שנינו נכנסנו מתחת לזרם המים החמים, ופשוט עמדנו אחד מול השני ודיברנו בלי מילים.
הסתכלתי בעיניו וידעתי בדיוק מה הוא חושב, מה הוא מרגיש. מיום ליום הוא נראה יותר חסר אונים, מיואש, מתוסכל, כאילו החיים איבדו כל משמעות.
יכולתי להבין אותו, כי גם אני הרגשתי בדיוק אותו דבר.
את אותה ריקנות שאוכלת אותך מבפנים כל יום מחדש.
״אתה יודע שאני אוהב אותך נכון?״ לחשתי לו ודמעה נפלה מעיניו והשתלבה יחד עם זרם המים ששטפו את גופנו. הוא לא ענה, הוא פשוט עמד במקומו ובכה.
התקרבתי אליו ומשכתי אותו לחיבוק.
״אני מצטער. אני כל כך מצטער״ הוא התייפח לכתפי
״זה בסדר. הכל יהיה בסדר״ לחשתי לו למרות ששנינו ידענו את האמת.
לא יהיה בסדר.
כלום לא יהיה בסדר.
כל החיים שלנו מתפרקים לנו מול העיניים ואין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות בנוגע לזה, חוץ מלבכות ולחכות.