eyes | TAEKOOK

1

אני מתרגשת זה פרק ראשון!! מקווה שתהנו!!💜

______

״קראת לי?״ שאל טאה שנכנס לחדרה של המרצה שלו. הוא התיישב בכיסא שהיה צמוד לשולחנה מתיישב מולה, מה שהפריד ביניהם זה השולחן שלה.
״כ-כן.״ היא גימגה קלות, גם למרצה נשואה עם ילדים היה קשה לשמור על איפוק כל פעם שראתה את יופיו של טאה. היא לא הייתה דלוקה עליו או שהתאהבה בו בסתר אך היה קשה לא להגיב ליופי המלאכי שלו.
״אני צריכה את עזרתך, אני יודעת שאתה סטודנט מצטיין. אולי הכי מצטיין כמעט בכל קורס,״ הוא קילל בליבו את הסטודנטית המעצבנת שכל הזמן הייתה מתחנפת למרצים.
״אני יודעת כמה אתה חכם. אני צריכה שתעזור לתלמיד בי״ב. נכון הבית ספר תיכון כאן ממש ממול?,״ היא אמרה והסתכלה על החלון מפנה את ראשה לכיוון התיכון כך גם עשה טאה.
״הם מכינים אותם לאוניברסיטה, הם הילדים הכי מחוננים בסיאול ואולי אפילו בכל המדינה. יש תלמיד אחד שצריך את עזרתך. הוא גם מאוד מצטיין אבל לאחרונה הייתה לו נפילה קלה במתמטיקה בגלל בעיות במשפחה. אנחנו צריכים את עזרתך, ולפני שאתה מתנגד,״ היא עצרה אותו מלפתוח את פיו.
״זה יתן לך נקודות זכות בסיום האוניברסיטה וירשם בתעודת הסיום.״ טאה חייך חיוך זדוני, היא כבר הכירה אותו טוב מידי.
״אתה תפגוש אותו עוד חצי שעה, ולפני שאתה שוב מתנגד,״ הסטונדט בא לפצות את פיו שוב.
״אמרתי למרצה שלא תיכנס לקורס היום ושלא תעשה את הבוחן הקרוב.״ הוא חייך את אותו החיוך.
״טאהיונג תהיה נחמד אליו. הוא בסך הכל ילד. ודרך אגב קוראים לו ג׳אנקוק והוא כבר יודע את השם שלך.״ היא אמרה לו, הוא יצא ממשרדה. מתקדם לכיוון מקום האוכל שהיה באוניברסיטה. קונה לעצמו שתיה וחטיף לפני המפגש עם התיכוניסט. הוא התיישב באחד מהשולחנות. אחרי כמה דקות הרגיש טפיחה חזקה על כתפיו. זה היה חברו ג׳ימין. הוא התיישב מולו.
״למה אתה לא בשיעור?״ טאה שאל את ג׳ימין.
״כי אני לא רוצה.״ חברו ענה לו בחוצפה.
אתה יודע שיכולים להעיף אותך?״ טאה אמר עם חיוך צדדי ומושלם.
״שיעיפו.״ לחברו לא ממש היה אכפת אם ישאר שם או לא, הוא שם רק בגלל הוריו.
״אתה תצטער על המשפט הזה אחרי שאבא שלך יפוצץ אותך במכות.״
״אני אסבול בשקט עד שהיה לי מספיק כסף כדי לעוף משם.״ הוא התכוון לבית של ההורים שלו. הוא לא אהב את זה שהם הכריחו אותו לעשות דברים שהוא לא רוצה, הוא היה סטודנט אך ורק בגלל הקליטה המהירה שלו ושיכנועיו הרבים של חברו. טאה.
״חרא אני צריך ללכת,״ טאה הסתכל על השעון. זה הזמן ללכת לפגוש את התיכוניסט.
״מה? לאן?״ שאל חברו.
״סתם אני צריך לעזור לאיזה מישהו, חפיף.״ חברו היה מבולבל. טאה? לעזור?
״מה זאת אומרת לעזור? מה שאני חושב?״ הוא שאל וקרץ לו.
״לא. הייתי שמח אבל הפעם זה באמת לעזור.״ הוא זרק את הליכלוך לפח.
״תיכנס לשיעור הבא!״ הוא צעק לו שיצא מהשולחנות אכילה אבל ידע שזה היה חסר טעם. כי הוא לא יכנס. הסטונדט התקדם לכיוון הספרייה של התיכון. טאהיונג לעולם לא היה כאן. הוא אף פעם לא אהב להתעסק עם צעירים. הם לא ידעו לעשות ׳עבודה כמו שצריך׳ כך תמיד היה אומר. הוא נכנס לספריה מרים את מבטו ורואה את ג׳אנקוק התיכוניסט. הקטן היפנט את מבטו של טאה. הוא היה צנום ושיערו השחור והחלק הזמין מאוד את טאה. פניו היו לבנות ובעיניו היה זיק של תמימות. הוא הסתכל עליו כאילו היה הטרף שלו. הוא לא אהב צעירים, אך לעולם לא פסל. הוא התקדם אליו. הצעיר התעסק עם ספר שבחר וישב על שולחן עגול. טאה עמד מול הצעיר גורם לו להרים את מבטו. עיניו התמימות הסתכלו על טאה בבילבול. טאהיונג אהב את התמימות ששידר.
״ש-שלום.״ גימגם הצעיר מסתכל על הסטונדט מלמעלה. הוא קצת פחד. טאה התיישב לידו.
״אני זה שילמד אותך.״ טאה אמר לו עם חיוך, התמים חייך, הוא אהב את המראה של טאה. כמעט כמו כל אחד. הוא היה מוקסם משיערו הכסוף.
״נעים..ל..הכיר.״ הצעיר גימגם והסמיק. הביך אותו שגבר כל כך יפה כמו טאהיונג דיבר איתו. טאה חייך אליו בפלרטטנות. הוא עשה לו משהו מהרגע הראשון.
״מה קרה אתה מגמגם? לעולם לא דיברת עם מישהו חתיך כמוני?״ הוא אמר וחייך אליו. הוא הסמיק, טאה אהב את האודם שהיה בלחיים שלו. הוא אהב אפילו יותר את זה שזה קרה לו בגללו. התמים השפיל את מבטו במבוכה. טאה באמת היה הגבר הנאה ביותר שדיבר איתו.
טאה מיהר להרים את מבטו של הקטן. הוא שם את אגודלו על עורו הנעים של הצעיר והרים את סנטרו. הוא רצה לראות את מבטו היפה. הוא אהב את העור שלו. הוא היה כל כך חלק ונעים למגע. טאה תהה איך העור שמתחת לחולצתו מרגיש. הוא רצה להעביר את ידו מתחת לחולצה שלו.
״אל תוריד את המבט שלך שאני לידך. רק ליד אנשים אחרים. המבט שלך שלי.״ טאה הכריז. ג׳אנקוק היה מבולבל. ׳שלו?׳ חשב בליבו. הוא רק הסמיק יותר. טאה חייך, הוא אהב את זה.
״שנתחיל?״ טאהיונג שאל את הצעיר. הוא הינהן במהירות וטאהיונג גיחך קצת. הוא אהב איך הוא לחוץ לידו. הוא אהב את זה שהוא משפיע עליו.

שעה עברה וטאה רק הוקסם מהצעיר יותר ויותר. הוא רצה אותו. את גופו, מתחתיו. הצעיר היה חכם מאוד. יותר ממה שהיה הסטודנט בגילו.
הם סיימו, טאה סגר את הספרים והצעיר הכניס את כל הציוד שלו לתיק. הצעיר רצה לקום אך ידו הגדולה של הסטודנט עצרה אותו. הוא שם את ידו על כתפו והושיב אותו בחזרה.
״אני נתתי לך אישור ללכת?״ הצעיר היה מבולבל. שוב.
״אנ..אני מצטער.״ הוא פחד ממנו. הוא היה איתו מאוד קשוח והצעיר היה מאוד רך. טאה חייך. הוא אהב את זה שהוא מפחד ממנו, כך יכל לשלוט בו יותר טוב.
״ממושמע.״ טאה אמר בשקט.
״מחר אנחנו נפגשים שוב? נכון?״ הוא הסתכל לעיניו של הצעיר. הוא אהב אותן.
״איך..? הספרייה סגורה.״
״אצלי בחדר. תבוא מחר בערך בשבע.,״ הוא אהב את המחשבה שלו שהוא היה בחדר שלו. קרוב למיטה שלו.
״ואני משנה את השעות שלנו. תבוא כל יום באותה שעה לחדר שלי. בלי איחורים.״ טאהיונג אמר בקשיחות, התמים הינהן לחיוב והסתכל לתוך עיניו של טאה. הוא לא הרגיש כל כך בנוח אך פחד להגיד את זה.
״יופי מעולה. יש לך משהו להגיד?״ טאה שאל ושם את ידו על הירך של הצעיר. הוא בלע את רוקו, גופו הקטן של הצעיר קפא יותר שטאה החליט להזיז את ידו. הוא חיזק את אחיזתו, הוא אהב מאוד את זה שהוא הסמיק. שוב. הצעיר הסתכל על ידו וניסה להתעלם. איברו של הצעיר החל להגיב, בליטה החליטה להופיע במכנסיים שלו, טאה אהב את זה. אהב את זה מאוד. הוא כמעט לא שלט בעצמו. הוא רצה לקחת אותו לשירותים שהיו בספרייה ולענג את החור שלו. הוא רצה לגרום לו לייל את שמו בעונג.
״אמ.. אני לא חושב.״ הצעיר אמר בשקט, ידו הגדולה של טאה לא חדלה במעשיה, זה העביר בגופו של ג׳אנקוק צמרמורת. הוא עדיין לא החליט אם הוא אוהב את המגע שלו. טאה רצה לעשות הרבה מעבר לזה אך עצר את עצמו. לא היה אכפת לו שהיו במקום ציבורי, היה אכפת לו שאחרים יראו את גופו של הצעיר. הוא רצה את כל כולו רק לעצמו. בלבד. טאה קם בחדות והסתכל על הצעיר.
״בלי איחורים מחר.״ אמר בקשיחות והלך. הוא השאיר את הצעיר מאוד מבולבל וסמוק. הוא לעולם לא פגש בגבר כל כך נאה ובטוח בעצמו כמו טאהיונג.

_______

שלום! אני מקווה שאהבתם! תצביעו ותרשמו לי תגובה זה מאוד ישמח אותי. אני עדיין לא יודעת אם אני אעשה מטרות אם שאני פשוט אעלה ביום קבוע. אני צריכה עוד להחליט. לאב יו ביי!!💜