☆ספר ספיישל - הויקיפרדיה- ספיימיניזם☆

☆לשון הפנייה☆

לפני שנתחיל את הפרק, הנה ציטוט מקסים של tzvi10 מהתגובות ל"דעות לא פופולריות" שהעלה לי חיוך על הפנים:

"אל תהיי כזאת, את מתייחסת כאילו 'אתם' זה רק בנים. אז זה לא.
תני לי להגיד את זה ככה:
בנות הן מיוחדות, לכן הן קיבלו מילים משל עצמן. (למשל: הן, לכן, עצמן וכו'.)
ואילו בנים הם רק מצטרפים לבנות למילה השניה שנוצרה בשביל הבנות, אתם. הבנים רק מצטרפים לבנות בחלק הזה.
עדיין כועסת על זה?"

אין על צבי. זה מקסים. תודה לך. גם אתה מאוד מיוחד, שתדע לך🦄

אז, כפי שסיפרתי בפרקים הקודמים, זואי ואני היינו יחדיו בשיעור פמיניזם במסגרת למחונניםות, ואחד הנושאים שעלו בשיעור היה עניין השפה.
מאוד מרגיז אותי שהצורה התקנית לפנייה לרוב, גם אם הוא נשי היא צורת זכר. לפי האקדמיה, ברגע שיש בן אחד בחדר, כל לשון הפנייה צריכה להשתנות לזכר. זה מאוד... פוגע, במין דרך כזו או אחרת..

בתור בנות פמינסטיות מאוד, ניסינו למצוא דרך חדשה לפנייה.
חשבנו בהתחלה.. למה שלא נדבר רק בלשון נקבה? ואני לפחות הגעתי למסקנה שזה בדיוק הדבר שאותו ניסתי למנוע - הרי ניסיתי למנוע את הכללתי בקבוצה של גברים, והנה אני מכלילה גבר בקבוצה של בנות...
לפנות פעם בזכר ופעם בנקבה זה קצת מסרבל את הטקסט, וכך גם להוסיף פנייה לשני המינים (כן, כן, אני מודה שזה מסורבל, אף פעם לא טענתי אחרת).
לבסוף הגעתי לרעיון - לשון פנייה מעורבת המקבילה ל -they באנגלית: סיומת "ום" - רוצום, חושבום, מרגישום..
הלכתי מאוד רחוק עם הדעה שלי, ופעם אחת אפילו לא הסכימו לי להשתתף בטקס בגלל שהזמנתי את "נציגום" ולא "נציגי" כיתות א' לבמה. (בדיעבד יכולתי להתנהג קצת אחרת, ולהזמין את "נציגי ונציגות" כיתות א', אבל מאוד הכעיסה אותי הצביעות של מערכת החינוך, שמצד אחד מלמדת אותנו ללכת עם האמת שלנו עד הסוף, וסותרת את עצמה).
על הרעיון הזה התבסס כל נאום בת המצווה שלי, שכתבתי לגמרי בעצמי ואני מאוד גאה בו.

ובכן.
היום? היום אני מתוסכלת. אני לא יודעת מה לעשות. מצד אחד, אני רוצה ללכת עם האמת שלי, ומצד שני, אין לי רעיונות טובים...
מה דעתכםן? (ובבקשה, דברו בשפה נעימה ומכבדת, גם אם לא נסכים.)

להתראות עד הפעם הבאה!