אנג'ל

פרק 2

כאב לי כל הגוף, איבדתי את התחושה בכפות הידיים ולא ראיתי טוב, ניסית לקום ולא הצלחתי. הרגשתי כאילו אני לא יכולה לשלוט בגוף שלי, ניסיתי וניסית לעשות תזוזה כולשהי, להרים את היד, להגיד מילה ולא הצלחתי. לא הבנתי איפה אני ואז הבנתי, התאונה... אמרתי לעצמי. התחלתי לבכות... לא שלטתי בעצמי וראיתי שהרופאה שמה לב והתקרבה אלי. היא שאלה אותי אם אני יכולה להגיד משהו או לעשות תזוזה כולשהי עם היד. צרחתי בתוכי, תנסי להרים את היד תנסי להרים את היד! צעקתי שוב ושוב בראש שלי, עד שהצלחתי להזיז טיפה את היד.
הרופאה פקחה את עיניה ואת הפה כאילו שראתה נס או משהו, ונחשו מה? צדקתי. הרופאה שהייתה לידי התחילה לצרוח - זה לא יאומן!! תביאו את הרופא ברגע זה! זה נס!!
לא הבנתי מה קורה וראיתי מסביב עוד אנשים, רופאים ואחיות ממש כאילו כל הבית חולים הגיע אלי.
ניסיתי בכל כוחי להגיד משהו, עוד ועוד אנשים התחילו להגיע, אפילו ראיתי את חברות שלי ואת דוד גרמי שעומד לידי. ואז הצלחתי.
הצלחתי להגיד בקול הכי חלש שלי - מה קרה? איפה ההורים שלי?
אף פעם לא ידעתי שלהגיד 5 מילים יכול להיות כזה מתיש,
אחרי שאמרתי את מה שאמרתי, כולם פתאום השתוקקו, לא הבנתי מה קורה, ראיתי שהרופאה סימנה לכולם לצאת מהחדר, ולאט לאט הרופאה התקרבה אליי ואמרה לי את המשפט שבחיים לא רציתי לשמוע ולא ראיתי להגיד, את המשפט שאף אחד לא רוצה לשמוע בחיו,
היא אמרה בקול חלוש, ממש כאילו שהיא לא רצתה להגיד את זה והבנתי למה
״ההורים שלך, לצערי לא שרדו את התאונה״....
הרגשתי כאילו הלב שלי התפרק לשנים, צרחתי כל כל חזק בתוכי, אמרתי איך זה יכול לקרות! למה אלוהים למה!!???
התחלתי לבכות יותר ויותר עד שהרופאה התחילה לדאוג מרוב כל הבכי שלי, לא האמנתי שלי זה יכול לקרות!  התחלתי להאשים את עצמי, למה אני הייתי חייבת להפריע לאבא?!? למה?? הרגשתי כאילו אני הולכת להשתגע, התחיל לכאוב לי הראש ולא יכולתי להתמודד עם זה,
״אולי זה חלום רע? אולי אני אקום בבוקר ואצחוק על זה שחלמתי כל חלום כזה טיפשי״, אולי אם אעצום את העיניים הכל יעבור?
וזה מה שעשיתי
עצמתי את העיניים
ונרדמתי.