עד שאין יותר לאן

part 2

אני דופקת בהיסוס על הדלת הראשונה ופותח לי בכבודו ובעצמו הלחץ. הוא מפתה אותי להתיישב לביקור חברותי, אבל אני עוברת אותו בחוסר נימוס ומתחילה לחפש.

אני מרגישה איך הוא נאבק בי, כיצד לחץ גדול וכאב כבדים בליבי, אבל ממשיכה.

אני רואה תמונות שונות מחיי, בהן לקחתי על עצמי אחראיויות יותר משיכולתי לשאת, כשנותרתי ערה במשך מספר ימים עם שעות ספורות של שינה, שוקדת על אלף ואחד דברים כדי להספיק הכול ושלכולם יהיה טוב. את רגעי המוטיבציה המיותרת שגרמה לי למתוח ולהאיץ בעצמי עד קצה גבול היכולת ומעבר, ואת כל אלו אנו רושמת במחברת לבנה שמופיעה לפתע בידיי.

אני מרגישה איך הגוש בליבי קטן, מנופפת לשלום ללחץ ופונה לדלת הבאה...