פאנפיק פג חסר השם שלי

פרק 10

נ.מ. אליסון

להילחם בחרב זה יותר קשה ממה שזה נראה.
כל החרבות שניסיתי להחזיק היו כבדות או מסורבלות מידי. זה פשוט לא התאים.
לעומתי, זואי נראתה כמסתגלת במהירות לסקורדי, וסופיה גילתה לג׳ון שהוא יכול להילחם בעזרת הגיטרה שלו- כשהוא מניף אותה בצורה מסוימת היא הופכת דקה וחדה, ולאחר שהוא מסיים איתה, היא הופכת בחזרה לגיטרה.
את טום וניק לא ראיתי מאז שהחלו האימונים.
״אליסון!״ סופיה מחזירה אותי למציאות.
אני מחייכת אליה בהתנצלות, והיא מושיטה לי קשת ואסופת חצים.
״סופיה״ אני אומרת בדרמטיות
״כן אליסון?״ היא מחזירה לי בדרמטיות
״אנחנו מנסות למצוא חרב נורמלית כבר שנים״ אני מגזימה, קולי עדיין דרמטי ״כל החרבות עד עכשיו-והיו הרבה- היו כבדות מידי, את באמת חושבת שאני אוכל להסתדר עם קשת?״
סופיה צוחקת ״זו הייתה הקשת של סבא שלך, אולי יהיה לך יותר קל איתה- גם סבא שלך לא היה מוכשר במיוחד בכל הנוגע ללחימה, אבל ידע לכוון מעולה״
אני מגלגלת את עיניי (בדרמטיות) וסופיה כורעת ברך ומושיטה לי את הקשת וחץ אחד מהאסופה (בדרמטיות). אני לוקחת את הקשת, מרימה את החץ, ובעזרת סופיה מצליחה לכוון ולירות- בדיוק באמצע המטרה. ״כישרון טבעי״ אני שומעת את סופיה ממלמלת.
אני יורה עוד כמה חצים, פוגעת בדיוק איפה שרציתי לפגוע, וצוחקת.
״אני לא רוצה להגיד לך אמרתי לך״ סופיה מצחקקת ״אבל אמרתי לך״
״הכרת את סבתא שלי?״ אני שואלת בסקרנות
״לא הרבה זמן״ היא מחייכת אליי חיוך עצוב ״היא נפטרה כשהייתי בת 9״
״הו״ אני מביטה בקרקע ״מה עם סבא שלי?״
״האמת, אנחנו מדברים כל הזמן. אחרי שנולדת הוא ביקש ממני לעדכן אותו לגבייך, כי אמא שלך הכחישה כל קשר לגבי הקיום שלנו, והוא לא רצה לסכן אותך יותר מדי״
ראשי קופץ במהירות למעלה, ואני מביטה בעיניה התכולות של סופיה, מבקשת ללא מילים שתרחיב בנושא.
״אני לא בטוחה״ היא אומרת ״אבל אני חושבת שהוא עוד גר ברומא החדשה. כירון מנסה ליצור איתו קשר מאז שהגענו לפה, הוא חושב שפרנק יכול לעזור לכם במסע החיפושים שלכם, ויכול לעזור לך ללמוד את המיומנויות שלך״
הייתי כל כך מאושרת לשמוע שסבא שלי בחיים, ושאני אוכל לפגוש אותו, שלקחו לי כמה רגעים לעבד את מה שסופיה אמרה, ״המיומנויות שלך?״
היא חייכה בתגובה ״אני חושבת שכדאי שפרנק יהיה זה שיסביר לך״
אני מושכת בכתפיי ״אוקיי״
״את יכולה ללכת להתקלח עכשיו״
״את רומזת משהו?״ אני מרימה גבה
״לא, אני לא רומזת, אני אומרת״ סופיה סותמת את אפה בעזרת האגודל והאצבע שלה ״את מסריחה״
אני צוחקת ורצה חזרה לביתן שלנו, נכנסת להתקלח מיד.

אני שוכבת על המיטה שלי כשמגבת עטופה סביב גופי, מתענגת על השקט.
ואז זה נגמר.
זואי וג׳ון נכנסו לחדר, צועקים וצוחקים.
״מה כבר ביקשתי? כמה דקות של שקט?״ אני מתלוננת
זואי צוחקת ״איפה ניק וטום?״
״לא יודעת, לא ראיתי אותם מאז שההוא לקח אותם״
ואז, כאילו על פי סימן, שני התאומים שחומי העור התפרצו לתוך הביתן ״אתם צריכים לראות את זה״.

———————————

אני ממש שונאת את הפרק הזה ://