החיים משונים הם מעצבנים,לא צפויים ובעיקר מדכאים. אני לא יודעת באיזה דרך לפנות איך להתנהג ואיך פשוט לחיות, אבל לכולם זה נראה כזה פשוט או
שזה אמור להיות כזה קשה? אני רוצה לחיות אני אוהבת לחיות אז למה אני פשוט לא מצליחה לעשות את זה בדרך שלי? אני אוהבת להריח את ריח הגשם ולהקים בראשי חווה של מחשבות ,אני אוהבת לקרוא ולדמיין שאני מישהי אחרת לכמה רגעים או לבכות מטלנובלות זולות וצפויות שמשקפות אהבה זולה ונדושה עם סופים עצובים שמנסים להדחיק מהתחלה. אבל אני רוצה יותר מכל זה ,אני רוצה סיבה טובה לקום אליה בבוקר להרגיש מיוחדת.שלמה. אומרים שזה יבוא עם הזמן,אבל זה מרגיש לי טיפשי לחכות למשהו שבכלל לא יבוא בלי עזרתי. אז למה אני לא עושה את זה פשוט? אולי כי אני לא יודעת איך.
אני רוצה לצעוק,לבכות,לצרוח,לצחוק, אבל שהרגעים האלו יהיו אמיתיים. משמעותיים. זה אולי נשמע כמו סרט מצוי ומשעמם, אבל זה לא, כי זה פנטזיה.חלום.מטרה.
אני רוצה לחיות כל יום מחדש בתור עצמי,להתאהב,לטייל,לחוות,להקים קריירה, ומשפחה,בשביל שאני אהיה זקנה אוכל למות מאושרת בידיעה שהשארתי חותם על העולם. האושר שלי.
זה כל מה שיש על לבי.
"אני אוהבת לחיות,אבל חבל שלא קיבלתי דרך מהנה יותר בשביל למצות את החוויה הזאת עד הסוף"
YOU ARE READING
דברים שרציתי לומר
Short Storyקטעי כתיבה. המלצות לספרים. אני והשאר בעיקר השאר. חייבת לציין הקטעים הראשוניים ברמת כתיבה די נמוכה, הם מהימים הראשונים בחיי שקיבלתי את האומץ לשבת ולכתוב, להבין שזה מה שעושה לי טוב.
