"את רוצה לשתות משהו?"
מוזיקה בוערת באוזני, איך שוב הגעתי למקום שבו הכול התחיל?
"מים" אני עונה בקלות דעת נחושה שהם יכבו את המבט ששורף אותי, הפעם אני לא אהיה טיפשה.
אני לא אשתה עד אובדן חושים ולבסוף אקיא את רגשותיי ואסבול מתופעות לוואי של הדבר הידוע לשמצה.
אך אולי רק כוס אחת? אני מבטיחה רק כוס אחת ואני אגמור עם זה רק טעימה כדי שאני אדע שזה לא שווה את זה, שזה יזכיר לי את כל הרע שזה מביא איתו.
רק כוס אחת אני לוחשת לעצמי, זה יהיה לילה אחר זה לא אותו הדבר,
אולי דווקא הכוס הזאת תשכיח מהכוסות שנשברו מלילה שעבר
אוף למה זה לא מתכבה?
המים לא עוזרים, למה להילחם שהתוצאה ידועה מראש?
הכאב הראש שאמור להגיע אחרי הכוס מקדים את זמנו, אז למה לא פשוט לעשות את זה?
רק כוס אחת
רק כוס אחת
רק כוס אחת
וזהו
אני נשבעת.
"יודע מה? תביא לי שוט וודקה" אני עוצרת אותו ממעשיו, ואומרת לעצמי שוב ושוב את אותה השבועה.
וכשאני מקרבת את הכוס אל פי אני מרימה את עיניי למבט ששורף אותי עד כדי כך שאני צריכה אלכוהול שיחטא אותי ואני שותה במהירות לפני שאוכל להתחרט ושהנוזל שורף בגופי זה מכה בי.
רק כוס אחת
רק כוס אחת
רק כוס אחת
רק עוד כוס אחת
אני נשבעת.
YOU ARE READING
דברים שרציתי לומר
Contoקטעי כתיבה. המלצות לספרים. אני והשאר בעיקר השאר. חייבת לציין הקטעים הראשוניים ברמת כתיבה די נמוכה, הם מהימים הראשונים בחיי שקיבלתי את האומץ לשבת ולכתוב, להבין שזה מה שעושה לי טוב.
