הנה חזרתיייייי צ'יללללל זהו השנה השתפרה נכון? סתםסתם אז פרק, יאי (אם זה טיפה גרוע לא לרצוח אותי
_________________________________________
נ.מ נתנאל
הכול התחיל ביום בהיר ויפה הלכתי עם אנג'לינה ביער ורציתי להגיד לה את מה שהיה לי על הלב, "אנג'לינה אני צריך להגיד לך משהו" נשמתי עמוק "כן?" אנג'לינה השיבה "אני-", הפסקתי את הדיבור בעקבות חץ שנורה אבל הוא לא פגע בי הוא פגע באנג'לינה הייתי בשוק לכמה שניות ולא יכולתי לזוז ופשוט נפלתי על הברכיים לידה, כעבור כמה שניות התאפסתי על עצמי "הייייי אל תמותיייי תישארי איתיייי" אמרתי בלחץס אנג'לינה חייכה "מה יש לך להגיד?" היא שאלה בכאב, "אני אוהב אותך" הסתכלתי לתוך עינייה "גם אני" היא אמרה בחיוך ונרדמה, נרדמה לשינה אין סופית ופשוט לא זזתי מרוב כאב והלם, כעבור כמה שעות מצאו אותי למזלי הרב בשבוע שלאחר המקרה עדיין הייתי בהלם ממה שקרה ובקושי זזתי מרוב כאב והלם, אני אפילו לא רוצה לתאר את ההלוויה זה היה כואב מידי, אחרי עוד שבוע כבר חזרתי לעצמי אבל דבר אחד לא השתנה, המחשבות עליה כל הזמן חשבתי עליה בלי הפסקה אבל על כל דבר אני חייב להתגבר או שאולי לא? כנראה שאני חייב, אני כבר לא ידעתי מה אני עושה במחנה הזה ואני גם לא ידעתי למה אני כל כך תקוע על זה ולא מתגבר, זה היה ממזמן מה הבעיה שלי להתגבר עליה ולעבור את זה מה הבעיה שלי? שאלתי את עצמי כל הזמן.
_________________________________________
אז זה היה הפרק, אני יודע שאתם עומדים לרצוח אותי בתגובות אבל תתנו כוכב זה מאוד נחמד
אז עד לפעם הבאה
נתנאל
(התגעגעתי לזההההה)
