תמיד שלך

בריטניה, מאי 1939

לואיזה מתעוררת מקרני השמש הראשונות שחדרו דרך הוילונות. היא השמיעה אנחה קלה והתמתחה. השעה הייתה עוד מוקדמת, 5:50, והיא קיללה בליבה את יכולות השינה הלא מוצלחות שלה. היא לבשה חלוק לבן וירדה לטרקלין. אביה בלאו הכי אמור להתעורר עוד זמן קצר, אז היא לא תשתעמם כל כך. היא מיצמצה בעייפות, הוציאה ספל אדום והכינה לעצמה לאטה. אם הבית והמשרתים טרם הגיעו, אך היא התרגלה כבר לקבל את פניהם בחיוך מנומנם מדיי בוקר. היא פתחה את החלונות הגדולים לרווחה ורחובות לונדון התגלו לעינייה, ונדמה היה לה שהם עדיין שרויים בשנת הלילה העמוקה.
אביה הופיע מאחוריה "תמיד ראשונה לקום עם השמש" הוא אמר לה בחיוך והיא צחקה.
"בונז'ור פאפא" היא בירכה אותו בבוקר טוב והוסיפה, "מאמא ביקשה שתעבור דרך בית הדפוס ותביא לה את העותקים של המגזין ההוא... 'ווג' "
"בסדר"
"ראית את המקטורן שלי?" הוא הוסיף
"דיאנה סידרה כאן אתמול בערב ושמה אותו בחדר האורחים"
הוא חזר עם המקטורן שלו, בירך את לואיזה לשלום ויצא.
לואיזה שידלה את עצמה לקום מהכיסא, תכף המשרתים יגיעו וכדאי שתלבש משהו הולם יותר. היא עלתה לחדרה ופתחה את ארון השמלות שלה, ובחרה בשמלה סגולה בעלת צווארון לבן וכריות בכתפיים. היא התאימה לה כובע בארט לבן ואספה חלק משיערה עם סיכת אבני הספיר שקיבלה מאביה בחג המולד האחרון, וענדה זוג עגילים ומחרוזת פנינים.
היא ירדה בדיוק בזמן כששמעה את צלצול פעמון הדלת.
"בונז'ור דיאנה" היא קידמה את פני אם הבית בחיוך
"הלו מיס" היא חייכה בחזרה
דיאנה הייתה בת 52, והעובדת הוותיקה ביותר שלהם, היא ליוותה אותם מאז שעברו לבריטניה, לפני 12 שנים. נוסף לכך היא הייתה בת שיחה מעניינת, ולואיזה חשבה שהיא חכמה מאוד.
בשעה זו הבית כבר היה מלא בקולותיהם של אמא והאחים שלה שהתעוררו, ולואיזה הרגישה שהיא חייבת לצאת ולשאוף מעט אוויר צח. היא לקחה את זוג משקפי השמש שלה ויצאה. היא הסתובבה ברחובות, שכעת כבר המו אדם ולא היו שקטים כקודם.