תמיד שלך

פרק 7 - גבריאל:

גבריאל במשך כל היום סופר את הדקות לשעה שבע בערב. הוא מצפה בקוצר רוח לראות את לו. משהו בה, פשוט מרתק אותו. הוא חש שמחה. פעם ראשונה מזה זמן רב. הוא התלבט בינו לבין עצמו האם לספר למרי וג'וזף שיש לו מישהי, כיוון שהוא בעצמו אפילו לא ידע מה הם. הוא חשב: 'אנחנו זוג? אנחנו לא? אנחנו לא, נראה לי שאנחנו לא. למרות שהייתי רוצה מאוד... נו באמת! אני חושב כמו נער מתבגר בן 14 ואני כבר בן 21!' הוא כעס על עצמו וניסה להדוף את התהיות שלו.
אבל לואיזה... היא הייתה פשוט מדהימה. צבע עורה השחום מעט, ושיערה החום שניצנץ באור השמש, עינייה כעיניי איילה, בורקות ויפות, והיא הייתה קטנה כל כך..., והאופי המיוחד שלה סיקרן אותו, יותר מהמראה שלה. 'זהו זה', הוא חשב שוב, זהו, הוא מתאהב בה.
לפתע הוא החל להרגיש בהלה שמתפשטת בו, 'להתאהב? אני לא יכול להתאהב עכשיו! אין לי כלום, שום דבר להציע לה, היא לא תאהב אותי בחזרה בזאת אני בטוח. ואיך אוכל להתאהב? זה מפחיד ומסוכן מדיי.' ואז הבהלה שלו התחלפה בתחושה נעימה של פרפרים בבטן שאפפה את כולו, הוא מתאהב בה, אפילו שהוא לא מכיר אותה עד הסוף. הוא לא ידע מה זאת אהבה, לא חווה אותה מעולם, אך ידע את ההבדל הגדול בין התאהבות לאהבה. אהבה הייתה משהו גדול, עמוק וחזק הרבה יותר, שנבנה לאורך זמן, חיבור עצום בין שני אנשים, שהופכים להיות אחד, אך כל אהבה מתחילה ממשהו. אך לא בתוך זמן קצר של כמה ימים - זו התאהבות, הרגש הראשוני, הוא מרגיש חיבה עמוקה ללואיזה, משתוקק להכיר אותה, בכל פעם שהוא חושב עליה, הוא מחייך חיוך מתוק ומאושר.
למרות זאת, הוא פחד מאוד, בכך אין ספק. הוא פחד שהוא חושב רחוק מדיי, פחד לפתח ציפיות ולטפח תקוות גדולות. הוא איבד מספיק אנשים בחייו לפני שהספיק להכיר אותם. גדל בלי הורים, חינך את עצמו והיה מן זאב בודד. הוא התרגל לתחושה הזאת. הוא אינו היה אדם שנמצא בחברת אנשים רוב הזמן, והוא אהב את מה שהוא, הוא התחשל, למד מפעם לפעם שלא להיפגע והרגש שלו הפך לקהה ומחוספס, והוא לא הכיר דרך אחרת לחיות. לכן בכל פעם נדהם מחדש, כיצד? מה היא עשתה שהצליחה להפיל את כל המגננות שלו?
מה יש בך, לואיזה לאמברט?