תמיד שלך

פרק 2 - לואיזה:

השעה הייתה כבר אחת בצהריים. לואיזה עשתה את דרכה לביתה מהשוק, לאחר שליוותה את ריצ'רד חברה הקשיש לביתו, ואיחלה לו המשך יום נעים.
היא שמעה קריאות מאחוריה
"לואיזה! לו!"
" bonne après-midi גבריאל"
היא ענתה צהריים טובים בצרפתית
"אני רואה שאת עדיין זוכרת צרפתית" הוא הופתע
"אנחנו ממשיכים לדבר בצרפתית בבית"
שוב שתיקה.
"פעם שניה שאני נתקלת בך היום" היא אמרה מובכת והוא חייך, מחפש את המילים, ואמר לבסוף
"היי לו, את ממהרת לחזור?"
"לא, יש לי עוד מספר שעות עד שאמי ואחיי יגיעו, ואצטרך לחזור"
"תרצי אולי..." הוא כיחכך בגרונו, "תרצי...להצטרף אליי לסיבוב מדאם?"
היא הנהנה בראשה וחייכה והם החלו ללכת במורד השביל בשתיקה.
"מה שלום כולם במרסיי?" שאלה לואיזה מפרה את השתיקה ביניהם
"כולם בסדר, לא הרבה השתנה" הוא חייך
"איפה אתה גר עכשיו?" היא שאלה
"שכרתי לי בית קטן לפני זמן קצר, החסכונות שלי במהלך השנים החלו סוף סוף להביא לי תועלת" הוא אמר.
גבריאל נולד ישר אל תוך בדידותו. אימו נפטרה בלידתו, ואביו מת מצער זמן קצר אחריה, ובגיל 3 חודשים בלבד נותר גבריאל הקטן ללא איש בעולם. אימו הייתה בת יחידה להורים מבוגרים שכבר לא היו בחיים כשנולד, ועל משפחתו של אביו לא ידעו דבר.
השכנים מצאו את אביו ללא רוח חיים בדירתם, מה שלאחר בדיקה מעמיקה התגלה כדום לב.
הוא התגלגל בין בית יתומים אחד לאחר, עד שזוג קשישים שהתגוררו סמוך למשפחתה של לואיזה אימצו אותו, בכדי שיעזור להם במשק הבית כשיגדל, והעניקו לו קורת גג ומקום בטוח.
כך משפחתה של לואיזה והוא נפגשו.
כשהתנתקה לואיזה ממחשבותיה על מהלך חייו המצער של גבריאל, היא הרימה את עיניה וראתה שהגיעו אל סוף הסימטה.
"את רוצה תפוח מסוכר?" הוא שאל אותה והצביע על הדוכן שמולם, והיא הינהנה בראשה בחיוך.
הם התיישבו למרגלות הספסל הסמוך והוא נעץ בה את מבטו. היא הפנתה את ראשה אליו בשאלה.
"שום דבר..חשבתי על כך שהפכת לעלמה צעירה ויפה בכל השנים שלא התראינו" היא חייכה אליו סמוקה והשפילה את מבטה.
"אל תשפילי את מבטך אף פעם" הוא אמר לה בחיוך והיא הרימה חזרה את עיניה.
הם המשיכו בשיחתם עוד זמן מה, עד שקמו והחלו בדרך חזרה.
גבריאל ליווה אותה לביתה והם נפרדו לשלום בחיוך.

היא נכנסה לביתה, מניחה את משקפי השמש שלה על השידה
"לואיזה! לואיזה!" שני אחיה התאומים זאק ותומאס הגיעו אליה בריצה
"מי זה היה איתך למטה?" שאל תומאס והם חייכו חיוך ערמומי. היא גילגלה את עיניה וצחקה
"גבריאל רטרוביאר ממרסיי"
"גבריאל רטרוביאר..." זאק חזר אחריה מהורהר
"הוא היה מאוהב בך כשהיינו ילדים!" הוא אמר שוב בקול רם, ושניהם התפרצו בצחוק.
"עוד הפעם זה?" אמרה לואיזה מבטלת את דבריהם בזלזול.
"כולנו יודעים שאתם שניכם חשבתם כך כדי שיהיה לכם משהו להשתעשע בו" היא צחקה, וראתה איך פרצופם של אחיה מסגיר אותם וידעה כך שהיא צודקת.
היא חייכה לעצמה ועלתה לחדרה בקומה העליונה, מורידה את כובע הבראט מראשה, פיזרה את שיערה ודיפדפה בין דפי העיתון שח הבוקר.