the story of my life - larry stylinson

פרק 7

לואי פוקינג בן 29 היוםםםם
אני עדיין לא קולטת את זה

*נקודת מבט לואי*
הגעתי לבית של אמא שלי והחנתי את הרכב בחנייה של הבית.
נכנסתי הביתה וברגע שאמא שלי שמעה את הדלת נפתחת היא רצה אלי וחיבקה אותי ורק אחרי כמה שניות גם לוטי רצה אלי וחיבקה אותי, ברגע שהן עזבו אותי ישר הרחתי את האוכל של אמא שלי כל כך התגעגעתי לזה אבל לא רציתי שאמא שלי תתאמץ בשבילי אז אמרתי להן "היי אמא ולוטי התגעגעתי אליכן" והן חייכו ואז לפני שיתחילו לחפור אמרתי "אמא את יודעת שאני אוהב את האוכל שלך אבל לא היית צריכה לטרוח כל כך בשבילי" והיא כמו כל פעם כשאני באה לביקור אמרה "אני אף פעם לא טורחת מידי זה תמיד טוב ככה" אז חיבקתי אותה הובלתי אותה ואת לוטי לספה.

התיישבנו בספה ולוטי ואמא התחילו להפציץ אותי בשאלות וכבר הייתי מוכן להכל אז נתתי להן לשאול, "נו לואי איך המעבר היה?" "שמעתי שליאם עבר לגור איתך" "מצאת כבר חבר, אם כן אתה חייב להכיר לי אותו" "מה עם ליאם שמעתי שהוא לא מדבר עם ההורים שלו" "אתה רעב?" "מצאת כבר עבודה?". ואני השבתי להן על כל השאלות, "המעבר הלך טוב, כן ליאם עבר לגור איתי, ליאם לא מדבר עם ההורים שלו כי הוא יצא מהארון בפניהם והם לא קיבלו אותו, כן אני רעב ולא לא מצאתי עדיין עבודה" בכוונה דילגתי על השאלה אם יש לי חבר כי אני יודע שאני רוצה את הארי אבל אני לא יודע אם הוא רוצה אותי, והן שמו לב לזה וכנראה בחרו להתעלם.

אחרי שאכלתי שמעתי את הדלת של הבית נפתחת וראיתי ופיבי ודייזי חזרו מבית הספר אז אמרתי להן שלום והן החזירו לי בהיי לו, שאלתי אותן אם הן רעבות והן אמרו לי שכן אז הלכתי למטבח וארגנתי להם על צלחות את האוכל שאמא הכינה וצעקתי לאמא שלי וללוטי שעלו כבר למעלה שפיבי ודייזי הגיעו.

כולנו ישבנו על הכיסאות מסביב לשולחן אחרי שפיבי ודייזי סיימו לאכול ואמא שלי שאלה אותן איך היה היום, הן אמרו "היה סבבה חוץ מזה שהילרי חולה ואין לנו עכשיו מחנכת מורה למוזיקה" ואמא שלי קפצה בכיסא שלה כבר חשבתי שקרה לה משהו ואז היא התחילה לדבר "לואי אמרת שעדיין לא מצאת עבודה נכון?! ואתה גם גר קרוב לבית הספר שלהן ואתה טוב גם במוזיקה, אתה יכול להיות מורה מצויין למוזיקה!!" ואני חשבתי למה לא?! אני אוכל גם לראות את הארי יותר... אה וגם את פיבי ודייזי ואני באמת אוהב מוזיקה. אמרתי לאמא שלי "רעיון טוב אמא אני אלך לראיון שם ונראה אם יקבלו אותי" ולוטי ענתה לי "אני בטוחה שתתקבל".

*נקודת מבט לואי, כעבור יום*
קמתי בבוקר הדבר הראשון שהרחתי היה פנקייקים, לא ידעתי שליאם יודע להכין פנקייקים, כנראה זה היה משתלם לעבור לגור איתו התארגנתי מהר כי ידעתי שיש לי יום ראיון עבודה בבית הספר, להיות המורה למוזיקה המחליף.
ירדתי למטה אמרתי בוקר טוב ותודה לליאם ולקחתי איתי כמה פנקייקים לדרך.

הגעתי לבית ספר בשעה 7:30 בדרך כלל אין ילדים בשעה הזאת בבית ספר אז החלטתי שזה השעה הכי טובה לראיון, הלכתי לכיוון המזכירות ואמרתי למזכירה שיש לי רעיון עבודה להיות המורה מחליף למוזיקה, היא אמרה לי שעוד שנייה המנהל מתפנה ואז אני אוכל להיכנס.

כעבור חמש דקות יצא מחדר המנהל ילד שכנראה בשכבה של פיבי ודייזי הוא נראה מסוג הילדים האלה שכל הזמן מפריעים בשיעור אז הנחתי שהמנהל נתן לו ריתוק, אני עדיין לא כל כך מכיר את המנהל אני לא יודע איך הוא עובד אבל הילד הזה לא נראה משהו ואני מקווה שהמנהל הבין את זה גם.
נכנסתי לחדר המנהל ואמרתי לו "בוקר טוב נעים להכיר אני לואי טומלינסון" והוא אמר "שלום לך לואי נעים להכיר, אני מבין שבאת לראיון עבודה להיות המורה המחליף למוזיקה עד שהילרי תחזור, אלא אם היא תרצה שתישאר"
"כן זה למה באתי, אני באמת אוהב נורא מוזיקה וזה יהיה לי תענוג ללמד ילדים את זה כי לדעתי זה מקצוע מאוד כיפי"
והוא שאל אותי "אז תגיד לואי, בן כמה אתה והאם עבדת בעבודה אחרת לפני זו" עניתי לו "אני בן 20 ועדיין לא עבדתי בשום עבודה הזאתי העבודה הראשונה"

המנהל הקשיב למה שאמרתי ואמר לי לבוא כבר מחר לראות את הכיתה ולהכיר את הילדים, לא חשבתי שהוא יקבל אותי כל כך מהר אבל כנראה הוא היה נורא נואש או שכנראה מצאתי חן בעיניו. אמרתי לו ביי יצאתי מהמשרד שלו הלכתי למזכירה ואמרתי לה יום טוב ויצאתי מהמזכירות.

*נקודת מבט הארי*
הגעתי לבית הספר שניה לפני הצלצול והלכתי לכיתה היה אמור להיות לנו שיעור עם הילרי אבל בגלל שהיא חולה יש לנו שיעור חופשי. בדיוק שהתיישבתי במקום והוצאתי את הטלפון מהתיק המנהל נכנס לכיתה, הוא אמר לנו שעד שהילרי תחזור יהיה לנו מורה מחליף, הוא אמר שהוא חדש אז להתנהג אליו יפה ושהוא יגיע מחר לראות אותנו פעם ראשונה. הוא אמר גם שהוא ילמד את מי שבמוזיקה. היו ילדים שהתעלמו מזה היו ילדים צחקו כי הם חשבו שיהיה להם מורה חדש להתעלל בו והיו כאלה שנאנחו אבל אני הקשבתי למה שהמנהל אמר ותהיתי לעצמי מי המורה החדש.

שאר היום לא היה כל כך מעניין למדנו היסטוריה ואנגלית. חיכיתי ‏לנייל וזאין בשער כי קבענו שאנחנו נפגשים היום. הם הגיעו אחרי דקה והלכנו ביחד לכיוון הבית של זאין.

הגענו לבית של זאין וישר עלינו לחדר שלו למרות שלא היה אף אחד בבית חוץ מאיתנו. התיישבנו על הרצפה וזאין אמר שיש לו משהו להגיד לנו, נייל ואני היינו בלחץ כי חשבנו שקרה לזאין משהו, ואז הוא התחיל לדבר "פגשתי מישהו נורא חמוד בקניון ויש לו אובססיה לאקס מן כמוני והחזקנו ידיים כל הסרט והוא הזמין אותי לדייט ואני נורא בלחץ ואני לא יודע מה לעשות בבקשה תעזרו לי"
ונייל כמו הפאנגירל שהוא התחיל לצרוח וקפץ במקום ואז רץ וחיבק את זאין הוא צרח "זאיןןןן מאוהבבבב" ואני לא יכולתי שלא לחייך והצטרפתי לחיבוק שלהם. אחרי שנפרדנו מהחיבוק אמרתי לזאין שאנחנו שמחים בשבילו ושתמיד נעזור לו.

אז כן חברים זה היה הפרק להיום זה היום זה גם יום הולדת של לואי ואני לא מאמינה שהוא כבר בן 29 זה נראה כאילו רק השנה הוא חגג 28 היה לי נורא חשוב להעלות את הפרק הזה היום גם לכבוד היום הולדת של לואי וגם כי היה לי פשוט את הרעיון הזה בראש.
אז מקווה שאהבתם 3>