ממלכת היצורים: הנשיכה הגורלית

פרק חמישי

בראשי התרוצצו בכל מני מחשבות... במיוחד בגלל הבחור ההוא...
"ג'ייק! בוא שנייה" קראתי ממשרדי לעוזר שלי.
"ממ? תומס, קראת לי?" הוא שאל אותי בעייפות קלה
"יש עוד ג'ייק שאני מדבר איתו חוץ ממך? לא? אז ברור שקראתי לך!" נאנחתי, מראה לו את התמונה שהחזקתי עד עכשיו "אני צריך שתקרא לבחור הזה לכאן"
ג'ייק, לעומתי נראה מבולבל לגמרי "רגע, אתה באמת רוצה שאני אקרא לו אליך? כאילו למשרד?" אז הוא לא מבין מהפעם הראשונה, הא? טוב, למה ציפיתי, אני מכיר אותו...
"אם אמרתי לכאן אז ברור שהתכוונתי למשרד. ועכשיו שו, שאני לא אראה אותך בלעדיו" אמרתי לו ברוגע. כן, גירשתי הרגע את יד ימיני... לא פעם ראשונה.
כשהלך לחפש לי את הנער אני קמתי והלכתי לחלון, צופה בשקיעה מהמקום הכי טוב בבית הספר... טוב, חוץ מהגג.
בזמן שהייתי שקוע במחשבותיי ג'ייק כבר הספיק להביא את מי שביקשתי "ליאו ג'נדסון... כמה טוב לפגוש אותך שוב" אמרתי עדיין עם הגב אליהם "ג'ייק, אתה משוחרר" שמעתי את הדלת נסגרת אחרי העוזר שלי ואז סוף סוף הפנתי את מבטי אל הבחור הרועד "לא קראתי לך כדי לעשות לך משהו, רציתי פשוט להודיע לך משהו" תוך שניות הופעתי מאחוריו, שם את ידי על עיניו, כמו שהייתי עושה בגג "מהיום, אתה שק הדם הפרטי שלי" לחשתי לתוך אוזנו בקול שאותו הכיר מהמפגשים שלנו על הגג.
"ר-רגע, אתה.. אתה 'א'..?" זה היה חמוד כל כך, הוא רעד, קולו רעד, אבל פניו.. אוי איזה אדום הוא היה "חשבתי שזה כבר היה ברור, לא?" שאלתי בגיחוך עוזב אותו ומתיישב על הספה שבמשרד, מסמן לו להתיישב גם. הרי זה לא יפה לגרום לאורח לעמוד, במיוחד כשהאורח הזה 'מאכיל' אותי.
"אז... היית רציני כשאמרת שאתה רוצה שמישהו כמוני יהיה שק הדם הפרטי שלך...?" הוא התיישב בקצה השני של הספה.. אני עד כדי כך מפחיד? לא, זה לא ילך ככה. משכתי ברגלו אליי, בכוונה לקרב אותו ואז התמקמתי מעליו בהפתעה "אנחנו לא משתמשים במושגים 'מישהו כמוני' במשרד הזה, או בכללי בבית ספר הזה, זה ברור לך?" אמרתי לו בשיא הרצינות, זה מעצבן לשמוע משהו כזה.
הוא אחלה בחור סך הכל, זאת לא אשמתו שהוא חצוי, זה לא שהוא רצה את זה "כ-כן, זה ברור אלפא.." הוא מילמל כולו סמוק ועדיין רעד מעט.
נאנחתי והתיישבתי חזרה לידו "אתה יכול לקרוא לי תומס, אגב, איך הפצע שלך?" שאלתי אותו כשאני מצביע על הפלסטר שלו "הפצע? הוא כבר יותר טוב.. כבר בקושי כואב" אבל למה לשקר? אני לא מבין...טוב, נעזוב את זה. "תן לי את היד שלך" לקחתי צרור מפתחות עם המפתחות למשרד ולחדר שלי ושמתי בידו המושטת "תשתמש בהם מתי שתרצה. המפתח עם המדבקה השחורה מוביל לחדר שלי, חדר מספר 203, והמפתח עם המדבקה האדומה מוביל לכאן. אני אדבר עם ג'ייק, שלא יעשה לך משהו" אמרתי ברוגע, בזמן שליאו נראה ההפך, מבולבל לגמרי "אתה רציני...?" למה שאני לא אהיה רציני? "ברור שאני רציני, אלפות לא משקרים, אלא אם כן זה עניין של חיים ומוות... או סתם משהו חשוב" אמרתי, מושך בכתפיי וקם לעבר הדלת "אתה יכול ללכת, אם אתה רוצה, אבל אני מזהיר אותך, אני יכול בכל רגע לבוא ולדרוש את מנת הדם שלי, בדיוק כמו בפעם האחרונה על הגג" אמרתי לו בחיוך ערמומי, שיחשוב מה שהוא רוצה, אבל הוא לא יפטר ממני בקלות.
יצאתי מהמשרד ופגשתי את ג'ייק העומד ממש ליד הכניסה, נשען על הקיר עם עיניים עצומות "לא לימדו אותך שזה לא מכבד לצותת?" שאלתי, כשאני נותן לו מכה חלשה בראש "מצטער, אבל לא אמרת לי לאן ללכת" הוא עוד מתלונן? גיכחתי בחיוך, הולך משם וכמו שהיה צפוי, ג'ייק הלך אחרי.

==================================

היי לכולםםםם
אני ממש מצטערת שהייתם צריכים לחכות כל כך הרבה לפרק הבא, אבל אני מקווה שאתם תאהבו את הפרק הבא, קריאה מהנה! ^^