ממלכת היצורים: הנשיכה הגורלית

פרק שלישי

טיילתי לעצמי בביניין הפנימייה... בחלק של המעונות אם לדייק. לא פגשתי הרבה אנשים בדרך בגלל שרובם היו צמודים לאלפא ויד ימינו... כל הבית ספר ידע את שמם, ורק אצלי לא היה שמץ של מושג איך קוראים להם בגלל ש "אין לך זכות לדעת את שמם, אתה במילא צריך לפנות אליהם 'אלפא' או 'יד ימינו של האלפא' ככה שזה מספיק לך" כן, אני יודע, נשמע די עלוב, אבל זאת המציאות.
אחרי כמה דקות ששוטטי ללא מטרה במעונות האפורים חסרי הצבע, החלטתי לחזור לחדרי הקטן. פתחתי את הדלת והכל נראה כמו תמיד, מיטה צנועה בצבע לבן עם מעט כתמי דם, שולחן עבודה חום מעץ ומעופש, ארון בגדים גם מעץ אבל במצב טוב יותר ושירותים עם מקלחת שהיו דחוסים בחדר קטן,הכיור צמוד לאסלה ומהצד השני מקלחת צמודה אליה. אבל משהו נוסף היה הפעם... על השולחן שלי היה מכתב מדף צהצבהב ומילותיו כתובות בדם, לא, זה לא הבהיל אותי, זה פשוט בילבל, למה שמישהו יבזבז אפילו טיפות של דם טוב כל כך ועוד עליי?

'תפגוש אותי על הגג.
תבוא לבד.
א.'

זה היה תוכן המכתב.. טוב, במילא אין לי מה לעשות,לא ידעתי מי זה א' אבל מה כבר יקרה לי?הכי המון יתעללו בי שוב פעם ואני אמצא את עצמי במרפאה. ככה יצא שעליתי בזהירות לגג ולהפתעתי לא היה שם אף אחד,בהיתי רגע בנוף,השמיים החלו לשקוע ואני חששתי שהרצפה תתמוטט מתחתי ואני לא צוחק. כבר הסתובבתי ללכת אך מישהו תפס בי מאחורה, אם יד אחת כיסה את עיני,יד חמימה שכזאת ומחוספסת, ואת השנייה הרגשתי סביב המותניים שלי, מצמידה אותי קרוב לאותו ערפד,או שזה אפילו בן אדם,אני לא יודע,הרגשתי את גופו החסון והחם על הגוף הכחוש שלי.
בהתחלה ניסיתי להשתחרר, אך אחיזתו של 'א' הייתה חזקה מדי בשבילי, ברגע שנרגעתי, הרגשתי כאב חד בצוואר,ואז... מסיבה שעד עכשיו לא ברורה לי הרגשתי נפלא... נפלא מהסוג שמרגישים בזמן סקס, ואני בטוח שבגלל זה נפלטו לי כמה נשיפות קולניות פה ושם,אני אהבתי את זה.
עד מהרה אותו 'א' סיים את מה שעשה, כלומר הוא סוף סוף סיים לשתות את הדם שלי, ותוך שניות הוא נעלם, משאיר אותי עם צוואר מדמם שאיכשהו הופיע עליו פלסטר וחסם את הדם ועוד מכתב, שהיה כתוב בדם שלי כנראה.

'אהבתי.
אתה טעים מאוד,הדם שלך מיוחד.
ניפגש כאן בשבוע הבא.
שלך, א~'

פניי היו אדומות לגמרי למרות המחסור בדם שכנראה סבלתי ממנו,בקרוב יהיה לי מספיק,התיישבתי על הרצפה הקרה כדי לא להתעלף ובהיתי בשמיים שכבר הפכו לשחורים,למה אהבתי את זה?מה יקרה אם אני אשאיר לו מכתב? הורדתי את הפלסטר ושמתי את האצבעות על הפצע,כותב על הקיר עם אצבעותיי,לא גדול ולא קטן מידי,לא שמישהו בא לפה במילא. על הקיר היה כתוב בדם שלי 'ומה לגבי מחר באותה שעה?' קיוויתי שיראה את זה,מאוד קיוויתי.החזרתי את הפלסטר והתיישבתי רחוק מהקיר,על קצה הבניין,הירח היה כה בוהק,ומלא,מזל שהמקום מוגן נגד אנשי זאב,בהיתי בכוכבים הנוצצים במחשבות,מי זה היה? הדם שלי באמת טוב כל כך? ולמה הרגשתי מדהים באותה השנייה?היו לי המון שאלות אבל יכולתי לבדוק הכל רק מחר,אם יסכים להצעה שלי.
בשלב מסויים נרדמתי כבר שם,אני יודע שנרדמתי שם,אבל מצאתי את עצמי על המיטה עם שמיכה יותר חמימה ומהודרת,היא הייתה לבנה עם עיטורי זהב וכמה ברבורים קטנים שחורים,קמתי עם סחרחורת קלה אבל התעלמתי ממנה מתארגן להמשך היום.
למרבה הפלא אף אחד לא הציק לי,זה היה כמו...קצת כמו חלום,הייתי רגיל להצקות והיום היה שקט,הדבר הראשון שעשיתי בסיום הלימודים היה לרוץ לחדר,נכנסתי אליו בהתנשפות,אני לא טוב בריצות,הורדתי את הבגדים ונכנסתי ולמקלחת קפואה,אני אוהב אותן,לדעתי עדיפות בהרבה מחמות. אחרי שיצאתי לבשתי מכנס טרנינג וקפוצ'ון גדול,עליתי לגג בציפיה,בהיתי בכיתוב שלי והדבר היחיד שעלה לי לראש,יש לי באמת כתב יפה,אבל אחרי חשבתי אם ראה,והאם יסכים להזמנה שלי?

=============================

רק רוצה לדייק שאני לא כותבת לבד, חברה שלי, misslazy666 עוזרת לי בכתיבה, כלומר זה גם הספר שלה, ככה שכן, אני נותנת לה קרדיט😅😌