ממלכת היצורים: הנשיכה הגורלית

פרק ראשון

"חצוי מטומטם!" עוד פעם הביריון הראשי,מאט קרינוס צעק לעברי,הייתי משוטח על הרצפה והצחוקים המשיכו
אז איך בעצם הגעתי למצב הזה?טוב אז אני ערפד,אבל לא בידיוק,חצי אם לדייק,לא משהו נהוג כל כך,אז כן,זה המקור להתעללויות בי.

אז הי, שמי ליאו ג'נדסון, וכן אני ערפד, או יותר נכון ערפד חצוי. מה זה אומר? כעיקרון זה אומר שאני לא ערפד טהור, ערפד מלידה. ננשכתי על ידי ערפד אחר, כן העולם שאני חי בו הוא לא עולם רגיל...

מלבד הצחוקים שגם ככה לא מצאו חן בעיניי הרגשתי כאב חד באזור הראש,שמתי את היד שלי על האזור הכואב מרגיש משהו רטוב ומוזר,הורדתי את ידי וראיתי את הדם האדום זולג ומטפטף מהיד שלי,נפצעתי?

בגלל היותי חצוי אני נרפא לאט יותר,הדם שלי מריח אנושי וזה...לא טוב במקום עם ערפדים

"חצוי עלוב,אפילו להירפא אתה לא יכול" הצחוקים הפכו להיות חזקים יותר,אני חושב שהצטרפו אליהם עוד אנשים וילדים מהכיתה,השפלתי את ראשי וראיתי את האבן האפורה עם החוד שוכבת מתחת עם כתם דם,הדם שלי... איגרפתי ידיים בכעס ותסכול,אני לא מאמין שזה קרה לי,שדווקא אותי נשך ערפד...

אז איך זה קרה בעצם?אני...אני טיילתי ביער,כן כבר מתכון לאסון,אני פשוט גר בעיירה נידחת וכל מה שיש מסביב זה רק יער,אז הלכתי לטייל כמו כל ערב. אז פגשתי מישהו,היה נראה ממש נחמד אני לא אגיד שלא וחשבתי שאולי אני אמצא חבר אז זהו,אני לא בטוח מה קרה באותן שניות,שום דבר,רק את הזמן שהתעוררתי שוכב בשלולית דם עם כאב ראש נוראי,ניבים חדשים,שמיעה חדה בהרבה,בהתחלה התחרשתי לגמרי,זה נוראי! והראיה שכל כך טובה,אני ראיתי הכל בחושך! אבל באותו בוקר הייתי צריך לשים משקפי שמש

למרות הריפוי המהיר של הערפדים הטהורים, היה חדר אחות בבית ספר. מהירות הריפוי תלויה בנזק שנגרם, ואיך הוא נגרם. לדוגמא, אם זו שריטה מענף–היא תיעלם תוך שניות ספורות, אך אם זו דקירה עמוקה מחפץ שעשוי כסף–יקח לזה כמה שעות טובות, או אפילו ימים בשביל להיעלם לגמרי. הלכתי במהירות למרפאה, תוך כדי מנסה לעצור את הדימום עם ידי, מה שלא ממש עזר,דמי המשיך לטפטף מבעד לידי המוצמדת, מה שגרם לי לסחרחורת קלה ובין רגע מצאתי את עצמי שוכב על הרצפה הקרה מחוץ לבניין.

אז... הנה שוב זה קורה.. אנשים עוברים... יש כאלה שמתעלמים ממני, ויש כאלה שמוסיפים לכאב שלי, אם זה נפשית או פיזית. "הי ילד!" שמעתי מישהו קורא לעברי והחלטתי להפסיק לזוז, כך או כך אני אסבול,אם הוא רוצה להציק לי מי אני שאגיד לא... "אתה בסדר?" קולו של הנער נשמע מודאג מה שהפתיע אותי כי בדרך כלל לאף אחד לא אכפת ממני,ואני מתכוון אף אחד,גם לא להורים שלי.
"ל-לא" גימגמתי בפחד והעיניים שלי היו רטובות מדמעות,רעדתי וחיבקתי את רגליי בפחד,שוכב על הרצפה בתנוחת עובר "ככה חשבתי" קולו העמוק של הנער העביר בי צמרמורת שהרגיע אותי קצת ואחרי כמה שניות הפסקתי להרגיש את כוח המשיכה פועל עליי.
הבחור הזה הרים אותי כנראה וריחו החזק של הדם והבושם עם ריח הזיעה הקלה, גרם לי לתחושת נינוחות ומשום מה, בלי בחירתי ובטח שלא מרצוני, הכל החל להפוך לשחור בזמן שהסחרחורת תקפה אותי ואיבדתי את ההכרה.