ממלכת היצורים: הנשיכה הגורלית

פרק שני

הקולות המתועתעים הדהדו בראשי עד שהצלחתי לפקוח עיניים,הכל עוד היה מטושטש לגמרי והיה לי קשה לפקס את הראיה במקום אחד "מצאתי אותו ככה על הרצפה בדרך לפה" אותו קול שרמנטי... למה הוא בכלל הציל אותי?היה לו משעמם במקרה?
"אני חושבת שהוא ער,תרצה ללכת ולהישאר בעילום שם או לדבר איתו?"
"אני אלך" אמר הנער ואחרי זה שמעתי צעדים מתרחקים מי זה...? מה קורה כאן....? ובלי להבין מה קורה ומה אני עושה אני קמתי מהמיטה במהירות, מנסה לא לאבד שיווי משקל.
רצתי לכיוון היציאה כדי להודות לאותו אחד שהציל אותי ולשאול אותו עוד כמה שאלות, אך... ברגע שהגעתי ליציאה, מתנשף מעט, לא היה שם אף אחד איך זה יכול להיות...? "הי, ילד! אסור לך לרוץ ככה!" קולה של האחות הגיע מאחורי כשהיא שמה את ידה על אחת מכתפי ועם השניי היא החזיקה את ידי, מובילה אותי חזרה למיטה שממנה קמתי לפני שניות ספורות "אתה צריך לנוח, אתה לא ערפד טהור ככה שקפיצות כאלו אחרי פציעה עמוקה כזו לא יועילו לך ולגוף שלך" היא נזפה בי והתחילה להתרוצץ סביבי תוך כדי שהיא בודקת את הבדיקות הבסיסיות שהיא צריכה לעשות "מי זה היה?" שאלתי אותה בסופו של דבר "הוא בחר להישאר בעילום שם" היא ענתה לי ולבסוף רשמה את כל תוצאות הבדיקות בתיקיה שלי, שכבר הייתה עבה יותר משאר התיקיות של רוב התלמידים, ואחרי כל הבדיקות השיגרתיות האחות סוף סוף שיחררה אותי.

כן, ערפדים שותים דם במקום לאכול, ובבית ספר הזה מספקים לנו שקיות של דם...ותמיד אני ועוד חצויים כאן מקבלים את הדם ברמה הכי נמוכה, כי כמו תמיד, אנחנו המנודים.... אבל לצערי הרב אני החצוי היחיד כאן השנה... ככה שאני מקבל את כל התגובות שהטהורים שומרים לחצויים....

הלכתי לחדר אוכל לקבל קצת דם, כדי שאני לא אשאר צמא, וכדי לעזור לגוף שלי עם איבוד הדם, כשקיבלתי את הדם שמתי לב להתקהלות שסיקרנה אותי, ככה שהלכתי צמוד לקיר, בשקט, בלי שישימו אלי לב וניסיתי להבין מה קורה שם "כן כן, או! שלום גם לך מרטה!" ברגע ששמעתי את קולו כל גופי נרעד זה אותו קול... זה אותו אחד שעזר לי...
"זה אתה..." אוטומטית נפלטו לי מהפה המילים האלו, כשכולם השתתקו והסתכלו עלי במבט של גועל וזעם "אתה זה שהצלת אותי" אם כבר התחלתי משפט הייתי צריך גם לסיים אותו.. לא?
ראיתי את הנער עוצר שנייה, אולי בבהלה, ואולי בלחץ, אך אחרי רגעים ספורים גופו שוב נרגע והוא הסתכל עלי בסוג של גועל ומבט מתנשא "על מה אתה מדבר, חצוי מטונף? שכחת את מקומך כאן?" הוא שאל בקול עוקצני, מה שגרם לי להרגיש בושה והתחלתי כבר להתחרט שהתקרבתי לכאן בכלל "מצטער.. טעיתי..." אמרתי כמו משרת שפיקשש והסתובבתי כבר ללכת "הו לא, אתה לא הולך מהר כל כך, אם כבר הגעת את כל הדרך הנה, למה שלא תשרת לאלפא שלנו? זה אמור להיות תענוג בשבילך" אמר מישהו מהסובבים את האלפא ויד ימינו.. הנער שעזר לי, אחרי שניות ספורות הרגשתי איך מישהו מושך בצווארון החולצה שלי "כמובן... זה כבוד בשבילי לשרת לאלפא" אמרתי כמעט מתוך הרגל, אך להפתעתי האלפא בחן אותי כמה שניות ונאנח "עזבו אותו חברה, הוא חלש מדי ודקיק מדי" הוא אמר באדישות "אתה יכול ללכת, אלה אם כן אתה רוצה להישאר כאן איתנו?" הוא שאל עם מבט משועשע "א-אני אלך" מילמלתי בשקט ומיהרתי ללכת משם כשליבי הולם בחוזקה מה קרה עכשיו בדיוק? למה האלפה היה נחמד כל כך..?

אז... אני אסביר קצת, אלפות - סוג הערפדים החזק ביותר, מכל הבחינות, פוליטיות, פיזיות, רגשיות, ואפילו יש להם כוחות מיוחדים... ותמיד הם בוחרים לעצמם חבר שישמש כשומר ראש... או מזכירה... לערפדים כאלה קוראים 'יד ימינו של האלפה' ובזכות זה, גם הם נהיים חזקים יותר בגלל הקשר של השניים.
כדי שערפד טהור יקבל את התפקיד הרצוי של עוזר האלפה, הם צריכים להוכיח את נאמנותם, הם עושים חתכים קלים על ידיהם, ואז מערבבים אותך בתנועה שמזכירה לחיצת יד רגילה, גם העוזרים שלהם מקבלים כוחות חזקים יותר, אך חלשים בהרבה מכוחות האלפה. בנוסף לכל היתרונות, הם גם מקבלים קשר ישיר לאלפה, גם אם הם נמצאים הרחק זה מזה... או שבקיצור, טלפתיה.