20,000 feet away

פרק 24

נ.מ ג׳וס:

התעוררתי שוב, הפעם לא שכוב על הרצפה, הייתי במיטה שלי מכוסה בשמיכות,  אבל עדיין הרגשתי קפוא מבפנים, הסתכלי על השידה ליד המיטה, מבחין בפתק שהונח ליד כוס מים וחבילת כדורים שהיה בה רק כדור אחד

'יצאתי לקנות אוכל, אל תעשה שטויות, השארתי לך כדור אחד כי אני לא סומכת עליך במצב הזה... אני דואגת לך תנוח הרבה!
-ג׳ני'

הראש שלי פעם והאוזניים שלי הרגישו מלאות במים,
הסתכלתי על השעון שתקתק, שש בערב... הלכתי לדלת הבית, פותח אותה ולוקח את מפתח הספייר שתמיד הנחתי מתחת לשטיח והכנסתי אותו לתוך הבית, נעלתי את הדלת, ומיד חזרתי למיטה, לקחתי את הכדור שג׳ני הביאה לי מתפלל לשינה נטולת הפרעות וחלומות...

נ.מ ג׳ני:

(ואוואואואו פעם ראושנהההה.... אני אסתום.)

חזרתי לבית של ג'וס, מניחה את השקיות על הרצפה אחרי שניסיתי לקחת את כולן בנגלה אחת מהאוטו, "מפתח.. מפתח..." גשגשתי בתיק שלי, נזכרת שהעותק של המפתח שוב הביא לי נשאר אצלו כבר כמה שבועות, הרמתי את השטיח כניסה לבית מגששת למפתח המוכר "מפתח?"

הסתכלתי מסביב לשטיח, מקווה שהוא נמצא שם, אבל... כנראה שאין לי המון מזל למרות שהייתי רוצה שיהיה..

דפקתי על הדלת "ג׳וס?" צעקתי, ניסיתי לפתוח את הדלת, אולי הוא השאיר אותה פתוחה "ג׳וס???" דפקתי על הדלת בחוזקה

נזכרת לפתע שנתתי לו כדור הרגעה שאמור לתת לו לישון לפחות עוד 5 שעות "אוי לא..." התיישבתי על השטיח הארור, מחטטת באחת מהשקיות מהסופר, פותחת שקית של צ׳יפס

"אם לא נשאר אוכל ג׳וס זה לא אני...."

נ.מ אש:
הייתי מכורבל בתוך שמיכה, מארק ישב ליידי טופח על ראשי בעדינות "בוקר טוב היפיפיה הנרדמת"
זה העלה חיוך קל על פני, אבל הוא מיד נפל כשנזכרתי בכל מה שקרה.
"היי מארק, אני יכול להתקלח אצלך?" מארק הנהן במהירות "כן, בכיף, אבל אני לא חושב שיש לי בגדים שיתאימו לך"

מארק קפץ מהמיטה, הולך לארון שלו לחפש בגדים שאולי יתאימו לי, אני ומארק כמעט באותו גיל אבל מארק היה יותר נמוך ממני וגם יותר רזה ממני. מארק הוציא מהארון חולצה שידעתי שהיא קטנה עליי אפילו בלי למדוד אותה, וגם מארק שם לב "אמ, אש.. אין לי בגדים בשבילך"

הידקתי את השמיכה שהתכרבלתי בה סביבי, והתיישבתי
"אמ מארק, אתה מוכן לעשות לי טובה אחת אחרונה?"

נ.מ ג׳ני:

זאת השקית חטיפים השלישית שסיימתי, כמה זמן ג׳וס יכול לישון...
השמש כבר התחילה לשקוע והיה לי אחוז אחד בטלפון, כן, אני יודעת, יכלתי לחזור הביתה, אבל אני מעדיפה לחכות מחוץ לדלת כמה שעות עד שהוא יפתח אותה מאשר לתת לג׳וס לגווע מרעב עד מחר בבוקר.

מכונית בצבע כחול כהה חנתה מול הבית, נער בשיער שחור ופוטר לבן יצא ממנה.
ניערתי את החטיפים מהחולצה שלי והזזתי חלק מהשקיות מהדלת, הסתכלתי עליו "שלום, אם אתה כאן בשביל ג׳וס הוא לא פותח את הדלת"

הוא חייך חיוך קטן "הוא יהיה חייב לתת לנו להיכנס אם יש לי מפתח" הוא הוציא מפתח מהכיס והכניס אותו למנעול הדלת
אם הוא לא היה מגיע... הייתי כבר מסיימת את כל מה שקניתי.

הערת כותבת:
אנחנו מתקרבים לסוף הסיפור🤧
אני רוצה שוב להודות לכולכם, שאתם כאן, שאתם קוראים, ושאתם מצביעים ומגיבים
מזכירה לכם לשתות מים, ולהתכרבל בפוך, ולשתות משהו חם ולקרוא ספר או פאנפיק, המזג האוויר הזה מושלם בשביל זה~ •w•
נתראה בפרק הבא קוראים חמדמדים ⁦✨👄✨