20,000 feet away

פרק 22

נ.מ ג׳וס:

"מה?!" שאלתי בבילבול
היא נשענה על הדלת בניסיון לפתות אותי... זה לא ממש הולך לה
"אני באתי להחזיר את מה ששלי"
אני החזקתי את הידית של הדלת מתאפק לא לטרוק
אותה על הרגל שלה, אני צריך לשמור על המוניטין שלי למען השם

"ג׳וסי מתוקי! לא התגעגעת אליי?" היא אמרה בניסיון להישמע כמו ילדה קטנה
הסתכלתי עליה בפרצוף ללא רגשות
"לא. לכי הביתה."

באתי לסגור את הדלת, והיא מנעה ממני לסגור אותה ועשתה פרצוף עצוב, גילגלתי את עיניי "תקשיבי, חתיכת מטומטמת, זה שהגעת לכאן עובר איזה לפחות שלושה חוקים וזה שאת לא מוכנה לעזוב את השטח שלי, הופך את זה למשהו עוד יותר נורא"

היא ציחחקה צחוק מעצבן "בייבי! אתה כל כך מצחיק!, קדימה בוא נהנה קצת בחדר המיטות~"
נשמתי נשימה עמוקה, מתחיל לסגור את הדלת באיטיות , "תקשיבי פעם אחרונה שאני עושה את זה בצורה נחמדה. לכי. מכאן."

היא פתחה את הדלת בחוזקה "ידעתי שאתה משחק את עצמך קשה להשגה אבל זה כבר קצת קיצוני לא דאדי? אבל אתה יודע מה? זה מדליק אותי יותר!"
כבר העצבים שלי עלו "חתיכת מטומטמת! אני לא שלך! אני לא עומד לעשות איתך שום דבר! תלכי מכאן לפני שאני-"

היא במהירות קפצה עליי מלפפת את רגליה סביבי, מרגיש אותה מהדקת את רגליה מאחוריי.
זה עומד להיות יותר קשה ממה שחשבתי...

נ.מ אש:

"מארק!"
קראתי למארק כשראיתי את שחור השיער מחוץ לדלת,
"אשש!!"
הוא משך אותי לחיבוק, צחקקתי וטפחתי לו על השכם
"קדימה!קדימה! בוא נלך!"
נכנסו יחד לאוטו והתחלנו לנסוע

התחלנו לפתח שיחה "רגע אני חייב להראות לך משהו" התחלתי לחפש את הטלפון בכיסיי, לפתע נפל לי האסימון, שיט, שחכתי את הטלפון בבית של ג׳וס.
"אה שיט, מארק, שחכתי את הטלפון בבית, יש סיכוי שנחזור?"
מארק הנהן "בכיף"

התחלנו לנסוע בחזרה הביתה, כשאני רואה דרך החלון מכונית לא מוכרת מול הבית של ג׳וס, יש שם מישהו?

נ.מ ג׳וס:

היא המשיכה להתלות עליי  בזמן שאני דוחף אותה ממני כל פעם מחדש, מאיפה יש לה את הכח הזה
"ת-עזבי אותי!"
היא תפסה בחוזקה בשני צידי הפרצוף שלי מושכת אותי לנשיקה, סגרתי את פי בחוזקה תופס בפרצופה מנסה למשוך אותה מעליי
"ג׳וסי?" קול מוכר הדהד בדירה.
ניתקתי אותה ממני
"אש?"

נ.מ אש:

היא רכנה מעליו, הוא החזיק את הפנים שלה.. והיא החזיקה את שלו...
"ג׳וסי?"
הקול שלי נשבר, גוש ענק נתקע בגרון שלי
הוא ניתק את האישה ממנו, סאם? היא...?

"אש?"
הדמעות התמלאו בעיניי
"אש! אש! זה לא מה שאתה חושב!"

סאם עדיין נאחזה ביד של ג׳וס
הורדתי את הטבעת והנחתי אותה על השידה לצד הדלת, ולקחתי משם את הטלפון שלי "תעזוב אותי" אמרתי בקול שבור

יצאתי מהדלת, מארק עמד מאחורי, מסתכל עליי במבט מודאג, הוא אחז בכתף שלי "תחכה לי ליד האוטו"
לא שהיה לי מקום אחר להיות בו.

נ.מ ג׳וס:

הנער שהסקתי שהיה מארק נכנס לבפנים "תתן לו זמן"
והוא יצא משם.
היד שלי נשלחה אוטומטית לפרצוף של סאם היא התחמקה מהמכה "אני מבינה שאני לא רצויה כאן"
היא אספה את דבריה והלכה גם כן.

אני לא יכלתי לנשום, הרגליים שלי ויתרו ונפלתי לרצפה, אחזתי בגרון שלי פולט צרחה שהדהדה בכל רחבי הבית, הדמעות שלי לא הפסיקו לנזול, והרגשתי את הכאב בלב, הסתכלתי דרך מסך הדמעות על הטבעת שאש השאיר מאחור, מגיע לו לעזוב אותי.

'אתה צודק מטומטם'

הקול המוכר שלא שמעתי המון זמן הדהד בראשי,
לא מגיע לי לחיות יותר

'נכון, אתה בגדת בו'

מגיע לו מישהו הרבה יותר טוב

'אולי הוא יהיה שמח יותר עם מארק, מארק אדם טוב'

אני כשלון

'אף אחד לא צריך אותך'

אף אחד לא אוהב אותי

'פשוט תמות'

הראש שלי הרגיש כבד, צרחה נוספת נפלטה ממני, כשהרגשתי את הראש שלי נופל על הרצפה והכל נהיה שחור.

הערת כותבת:
אנחנו מתקרבים לסוף הסיפוררר⁦⁦(〒﹏〒)⁩ 
יש עוד כמה פרקים זה לא נגמר בקרוב😂
נראלכם שאני אסיים את הספר במשהו עצוב? 😤נו טוב לא משנה,

יש לי שאלה לגבי הפרק האחרון.. לעשות אותו ממש ארוך (מינימום 1500 מילים) או לחלק אותו לשתיים ולהעלות את שניהם באותו זמן?

אזזז תשתו המוןמון מים, ותישנו הרבה (אני:כותבת את זה בשתיים בלילה 😶)
תרשמו משהו שנייה, לא⁦✍️⁩ להיות⁦✍️⁩אני⁦✍️⁩
אני תמיד כאן בשבילכם קוראים חמדמדים ואני אראה אתכם ב.. פרק הבאא
⁦<(￣︶￣)>⁩