20,000 feet away

פרק 2

נ.מ ג׳וס:
"אתם לא מבינים?! אי אפשר שהמפגש יתקיים שם, זה יותר מדי קטן לכל האנשים שיבואו!" "אבל אנחנו יכולים להגביל את כמות האנשים כך שיהיה יותר ממפגש אחד, וזה אומר עוד כסף!" "אבל אם נעשה שני מפגשים גדולים זה יעבוד באותה צורה!"
המנהלים המשיכו לצעוק אחד על השני בזמן שניסיתי לסתום את האוזניים עם הקובץ דפים שנתנו לנו
"אתה אפילו לא מבין שום דבר בכלכלה!" "זה בדיוק למה אישתך נפרדה ממך!" "מה זה קשור?! לא מערבים משפחה בדברים כאלה!" טיי(Tay Tawan) הסתכל עליי בזמן שהוא הצביע על היציאה החוצה, הינהתי וסימנתי לו להישאר בשקט, ירדנו על ארבע והתחמקנו מתחת לכל הצעקות והרעש שהיה בחדר, שיצאנו מהחדר רציתי לנשק את הרצפה "תודה לאלוהים!, אם לא היינו יוצאים משהו הייתי קופץ מהחלון!" טיי צחק שם את היד על המותן, ואמר בקול צפצפני "אתה אפילו לא מבין שום דבר בפוליטיקה!" התחלנו להתפקע מצחוק על הרצפה עד ששמעתי צלצול טלפון מהכיס שלי,
"היי ג׳ני?"
'חתיכת!אתה יצאת מהחדר עם טיי שוב נכון?'
לא עניתי והסתכלתי על טיי, שנינו מנסים לעצור את הצחוק שלנו
'ג׳וס?! ג׳וס! תענה לי!'
היה שקט משני קווי הטלפון
"....גם אני אוהב אותך ג׳ני בייי"
'ג׳וס! ג׳וס! יא חתיכ..'
אני וטיי נפלנו לרצפה והתחלנו לצחוק בלי יכולת להפסיק, טיי ניסה לעמוד בלי להתפקע מצחוק והניח את היד על המותן שוב "וזה למה בעלך התגרש ממך!" עכשיו אני לא חושב שאנחנו נוכל להפסיק.

נ.מ אש:
חזרתי הביתה לאחר העבודה בבית הקפה וזרקתי את הנעליים לפינה אקראית בחדר, ישבתי על הכורסא הקטנה שקניתי בחנות יד שנייה והתחלתי בטקס החודשי שקורה אחרי שאני מקבל את המשכורת החודשים של בית הקפה, התחלתי להוציא את כמויות הכסף המזומן והאגורות שנערמו בתוך הצנצנת הגדולה בפינה של החדר, וספרתי כל אגורה וכל שקל, לא רציתי לפספס שום שטר, הסתכלתי על המדבקה שעיטרה את הצנצנת שהיה רשום עליה את הסכום הסופי שאני צריך להגיע אליו, "אחת.. שתיים.. שלוש.." הטקס בדרך כלל נמשך בסביבות הארבעים דקות עד שאני מסיים לספור את הכל, חודש שעבר הייתי קרוב מאוד לסכום הסופי, אבל החודש הייתי חייב כסף כדי לקנות אוכל, אז הייתי חייב להשאיל מהצנצנת, הייתי בלחץ, לא ידעתי אם אני קרוב להגשים את המטרה שלי, או שאני אצטרך לחכות עוד חודש שלם עד התשלום הבא "אלף מאתיים חמישים ואחד, אלף מאתיים חמישים ו... רגע" זרקתי את המטבעות על הרצפה בתסכול "שיט! לא שוב?!"
התחלתי לספור את הכסף מחדש, ההורים שלי לא תמכו בבחירה שלי לעבוד קשה בשביל לפגוש מישהו רק כי אני נמשך אליו, יותר מזה, זה שהוא זכר לא עזר בכלל, הם אמרו שאם כל מה שאני רוצה להתמקד בו הוא מישהו מפורסם שלא אכפת לו, והוא לא יודע שאני קיים אז אני אצטרך לקחת את הדרך הזאת לבד, עברתי לעיר קטנה במרכז והשכרתי את הדירה, סליחה, החדר וחצי מאישה מבוגרת שעברה לבית אבות לפני כמה שנים, היא לא מבקשת המון על הדירה כי היא יודעת שהיא לא שווה הרבה בכלל, אז הסכום הוא סכום סמלי כך שאני עדיין יכול לשלם על דברים אחרים בלי להיכנס לחור כלכלי, בערך "אלפיים שמונה מאות שלושים וארבע..." דפיקה חזקה על הדלת קטעה את רצף הספירה שלי "כוסעמק! תעזבו אותי בשקט!" הדפיקה על הדלת רק התחזקה, גליגלתי את עיניי והלכתי לפתוח את הדלת "פשוט תלכו כב.." עיניים שחורות תקעו בי את מבטם "אדון אש?" בלעתי את רוקי והחזקתי את ידית הדלת בחוזקה, מתכונן לסגור אותה "אתה לא שילמת את חשבון החשמל של החודשיים האחרונים, אם לא תשלם אותו עד שבוע הבא נצטרך לנתק את את הבית שלך מחיבור החשמל" בלעתי את רוקי והסתכלתי על הגרביים שלי, שבאותו הרגע נראו הרבה יותר מעניינות ממי שעמד על מפתן הדלת. "אני.. אני.. אין לי מספיק, אני אשלם כשאקבל את המשכורת שלי" הוא הביט מבעד לכתפי על כל הכסף שהיה מפוזר על הרצפה "זה נראה שיש לך יותר ממספיק, אדון אש" הוא נתן לי דף עם הסמל של חברת החשמל ובתחתית הדף היה רשום סכום לא קטן "אני מודיע לך שאם הסכום לא ישולם עד שבוע הבא, יהיו השלכות, יום טוב אדוני" הוא הלך והתחיל לרדת במדרגות הישנות שפנו ליציאה מהבניין "שיט" מלמלתי בזמן שסגרתי את הדלת "שיט, שיט, שיט, שיט!" הסתכלתי על הפוסטר הגדול של ג׳וס שהודבק עם שש חתיכות סלוטייפ לקיר מעל הטלוויזיה הקטנה "בגללך כל השיט הזה קרה!" ישבתי בכורסה ונתתי לגוף שלי לשקוע בתוך המושב הקטן.
הסתכלתי שוב על הדף שהשליח נתן לי "682 שקלים.. זה כמו חיסכון של חודשיים שלמים" אספתי את כל השטרות והמטבעות שהיו מפוזרים על הרצפה והסתכלתי שוב על הפוסטר של ג׳וס "מצטער שאני נאלץ לדחות את זה שוב"

הערת כותבת:
אני ממש מקווה שתהנו מהפרק הזה, תרשמו בתגובות באיזה ימים אתם רוצים שאני אעלה פרקים, ו crazysomeone0 סליחה שאני גורמת לך לקלל כל כך הרבה3>