נ.מ סופי
להיות קפואה בקירסטל זה לא כיף, לא ממליצה.
השעה כרגע שלוש בלילה פייפר ישנה בזורעותי ותאמינו או לא מלכת הברביות נוחרת. הסטתי את השיער מפניה של פייפר וכיסיתי אותה. אני פשוט לא מצליחה להירדם, אני כל הזמן חושבת על מה שקרא עם איידן וכנראה בגללי הוא ישמיד את המחנה.. הלוואי שכל זה לא היה קורה. לפחות עכשיו אני יודעת למה הוא היה מוכר לי כל כך. חיבקתי את פייפר והשענתי את הראש על הכרית. הרגשתי לפתע את ידיה של פייפר מחבקות אותי. "את ערה?" היא שאלה עם עיניים עצומות. "כן" אמרתי בשקט. היא פתחה עיניים והסתובבה עם הפנים אליי. "את חושבת עליו?" היא שאלה בקול ישנוני. "איך ידעת?" שאלתי. "כי אני מכירה אותך" היא אמרה ונישקה אותי נשיקה קטנה. חיבקתי אותה. "אני אוהבת אותך" לחשתי. "גם אני אוהבת אותך" היא השיבה ועצמה עיניים. ועכשיו סוף סוף גם אני נרדמתי.
*כעבור שלוש שעות*
הרגשתי את הנשיקות של פייפר "בוקר טוב סוף" היא אמרה וחיבקה אותי. "מה השעה?" שאלתי בקול ישנוני שגרם לפייפר לצחוק. "שש בבוקר... צריך להתאמן, מחר מגיעים למחנה וצריך להציל אותו" היא אמרה. "אין לי כוחח" אמרתי וקמתי בחוסר חשק. היא נישקה את ראשי וגיחכה חמראה שערי המבולגן קלות. התארגנו וכעבור חצי שעה יצאנו. "איפה מתחם האימונים בארגו?" שאלתי את פייפר. "בואי" היא לקחה אותי ביד ונכנסנו לחדר התיקרה, הריצפה הכל היה כמו אקווריום ענק. (כןכן המקום דל פרסבת') היתה מונחת על הריצפה שמיכת פיקניק עם אוכל. חיבקתי את פייפר. "תודה" אמרתי. היא צחקה והתיישבנו. "תפתחי פה" אמרתי לפייפר, היא פתחה את פיה בהיסוס. לקחתי תות וניסיתי לקלוע לתוך פיה, התות פגע באפה והיא צחקה. נשכבנו על הריצפה. החזקתי את ידה של פייפר ופשוט עצמתי עיניים, אני לא יודעת אם אני אחיה אחרי המסע הזה, אבל לפחות אני יודעת שאני אם אהבהת חיי.
