אם אתם חלשים ולא יכולים לראות את סופח בוכה דלגו על הפרק 😭
נ.מ. סופי
עליתי על כמה סלעים והושטתי את ידי כדי לעזור לפייפר. "תודה סוף" (שם חיבה לסופי) הנהנתי והמשכנו לטפס. "חם לייי איפה השרשרת הזאת?!" פייפר התלוננה. גיחכתי. "אני מניחה שאפשר לעשות הפסקה" התיישבתי מתחת לעץ בצל ופייפר נשכבה והניחה את ראשה על רגליי. ליטפתי את פניה בעדינות. נשמע רחש בין העצים. נעמדתי מהר מוכנה לתקוף וגם פייפר. "ליאו? פרסי? זה אתם?" שאלתי. איש גבוה יצא מתוך השיחים. ברגע שהבטתי בפניו קפאתי. "א-אתה מ-מה אתה עושה פה?" גימגמתי. "סופי חמודה שלי.. חזרתי בשבילך" הוא אמר ופרס ידיים לחיבוק. התקרבתי אליו ונתתי לו איגרוף. הדמעות התחילו לזלוג מעיניי וראיתי את פייפר מביטה מבולבלת מאחורי גבי. היא לא ראתה את הדמעות. "סופי-" הגבר ניסה למחות. "לא. אתה נטשת אותי. אתה הרסת א-את חיי" גימגמתי וקולי נשבר. הרגשתי את הדמעות על לחיי. "אתה השארת אותי לבד." אמרתי הפעם בקול יציב. "סופי אליזבת' ג'ונסון-" "זה סופי אורדון בשבילך." אמרתי. "אני לא יודעת איך הגעת לאי. אבל לך" אמרתי. "סו-" הוא התחיל לומר. "לך!" צעקתי ועיניי התמלאו שוב בדמעות. הגבר נסוג לאחור והלך. פייפר הסתכלה עליי. זאת פעם ראשונה שהיא רואה אותי בוכה. היא חיבקה אותי וקברתי את הראש בכתפה ובכיתי.
*כעבור עשר דקות*
חזרנו לארגו, לישון אחרי יום ארוך של חיפושים..
נכנסתי לחדר שלי ושל פייפר ויש נכנסתי למיטה. פייפר נכנסה איתי. "סופי.. מי זה היה האיש הזה?" היא שאלה וליטפה את פניי בעדינות. "אבא שלי" אמר בקול חלש. היא הנהנה ונישקה את מצחי.
