3 AM

ו.... עוד דרארי

מבוסס על התמונה למעלה^
טריגרים: דם, מוות.
—-
הארי לא דמיין שיתאהב במאלפוי.
זה נראה לא מציאותי, לא הגיוני, לא אפשרי.
מאלפוי הוא אויב בשבילו, יריב, לא אחד שהארי יתאבל עליו, לא אחד שהארי ייאבק להצילו.
אולי בהתחלה, כן, אבל לא אחרי שבגד בו והצטרף לשורת אוכלי המוות של וולדמורט.
הוא לרגע לא דמיין שהוא ישב כאן, על ספסל העץ, ויבכה על מאלפוי.
יבכה על שלא הצליח להציל אותו.
יבכה על שלא הספיק להגיד לו כמה הוא אוהב אותו לפני שדימם למוות בידיו.
יבכה על שמת בגללו.
יבכה על שמת בגלל שלוציוס מאלפוי גילה על היחסים שלהם.
יבכה על שמת בגלל הפחדנות שלו- של הארי.
הוא פחד מידי שמישהו- כל אחד- יגלה שהם ביחד, אז הוא סיים את זה, הוא נפרד מדראקו, והצטער על זה כל יום מאז.
כשדראקו תפס אותו יום אחד אחרי שיעור שיקויים ואמר לו שהוא חושב שאבא שלו יודע על מה שקרה ביניהם, הארי לא האמין- הוא חשב שזה רק עוד מעשה נואש של דראקו להחזיר אותו אליו.
רק כשנכנס לשירותי הבנות בקומה השנייה ומצא את דראקו שכוב על הרצפה, רועד, מדמם, הוא הבין שדבר אמת, הוא הבין שלוציוס באמת גילה, והחליט להעניש את בנו.
בזמן שרץ אל דראקו, עירסל את ראשו בין ידיו, הוא הבין שעשה את טעות חייו.
אם הוא לא היה כל כך פחדן, אם הוא לא היה נפרד ממנו, הוא היה מאמין לו כשאמר שלוציוס גילה, והיה שומר עליו, לא עוזב אותו לרגע, לא נותן לו לצאת משדה הראייה שלו.
הארי ניסה, הוא ניסה להפסיק את הדימום הרב שנבע מצד החזה, אבל לא הצליח.
הוא הרגיש את חייו של הבלונדיני חומקים מבין אצבעותיו, ולא היה שום דבר שיכל לעשות.
הוא פחד שאם ינסה להטיל לחש כלשהו הוא יפגע בו יותר, והוא לא יכול היה לרוץ להזעיק עזרה, הוא לא רצה לעזוב אותו.
אז הוא נשאר שם, הוא נשאר שם ולחש לדראקו שהוא אוהב אותו ושהוא מצטער וסרב לעזוב אותו גם כשרון והרמיוני מצאו אותו שם, בשירותים של מירטל המייללת, מחזיק חזק בגופתו של דראקו גם שעות ארוכות אחרי שהפסיק לנשום.
וגם עכשיו, כשהוא ישב על ספסל העץ ובכה על אובדנו, הוא לא הצליח לדמיין אותו ואת דראקו, אבל לא בגלל שדראקו היה האויב שלו, אלא בגלל שהוא ידע שזה לא מגיע לו- לא מגיע לו לדמיין את דראקו ואותו מאושרים, לא מגיע לו לדמיין את שניהם מאוהבים לנצח, זה לא מגיע לו בגלל שהוא הסיבה שדראקו מת, הוא ולא אף אחד אחר.