וול, אני כותבת לי להנאתי פרקים לשברים ומשום מה החלטתי להוסיף קטע שבו דראקו והארי סוף סוף נפגשים באמת, אבל זה מוקדם מידי, לא באלי להפסיק עם ההתעללויות, זה כיף מידי, אז כמובן שהורדתי אותו, אבל באלי לשתף, זה יצא קטע נחמד כזה- לא משהו מדהים, אבל נחמד, והוא אף פעם לא ייכנס לפאנפיק, אז כזה למה שאני לא אעלה אותו לפה?
אז כע, תהנו.
——————-
כשאני פוקח את עיניי שוב, אני מוצא את עצמי שוכב על דשא לח, רועד.
אני מזיע וקר לי, זה לא נחמד במיוחד.
אני מתיישב בקושי, ואיכשהו אני יודע שזה נגמר.
לא עוד מוות, לא עוד אונס (ה.כ. הקטע הזה אמור לבוא אחרי קטע אונס של סנייפמיוני), לא עוד סבל.
ואז אני רואה אותו.
הארי.
עומד מולי, מחייך.
"הארי" אני לוחש
הוא מרחיב את חיוכו ומתקדם אליי לאט.
פאק איט, זה לוקח יותר מדי זמן.
אני נעמד (וכמעט נופל פעמיים), ומתחיל לרוץ (אם אפשר לקרוא לזה ריצה) לעברו.
אני מגיע אליו אני כמעט מצפה שהוא יעלם, אבל במקום זה הוא מחבק אותי, ואנחנו מתנשקים.
כל כך התגעגעתי לזה.
"הארי" אני מייבב
הוא לא עונה, ובמקום זה ממשיך לנשק אותי, ואנחנו קורסים ביחד על הדשא.
עד מהרה הבגדים שלנו אינם, וזו ההרגשה הכי טובה שיש.
---------------
זה ממש קצר אופס
אבל זה אמור לסגור את הפרק- לפני זה אמורים להיות עוד לפחות שני קטעי התעללות.
YOU ARE READING
3 AM
Contoאז מסתבר שזה ספר לוואנשוטים שלי (בעיקר דרארי. סובלים. בעיקר דרארי סובלים. ) הקריאה על אחריותכם בלבד אני לא אחראית לאובדן שפיות עקב קריאה של ספר זה
