3 AM

רחלילה התינוקת הפסיכופתית

מוקדש לרחלילה solangelo__forever_
אז הכל התחיל כשקראתי לליהיא (רחלילה) תינוקת... (השיחה למעלה זו ההתחלה)
~~~~
טריגרים: אובדנות, התאבדות, דם, נו- אתם יודעים, הטריגרים הרגילים.
~~~~
עמדתי על עדן החלון, מביטה מטה אל הדשא הלח.
עצמתי את עיניי, מרגישה את הרוח הקרירה נושבת על פניי.
החלטתי שזה הרגע. זה הסוף. פתחתי את עיניי, ועשיתי את הצעד.
פתחתי את פי, וצעקתי ״רחלילה תינוקת פסיכופתית!״, בעודי נופלת מטה, והרוח מצליפה בפניי באכזריות קרת דם.
עברו מספר שניות של קפיצה חופשית ללא מצנח או חבל ביטחון, ותוך רגע גופי נמרח על הקרקע, והכאב הפועם בכל אורכו הרגיש כל כך חי, כל כך טוב, אבל באותו הזמן גם כל כך רע, מבשר רעות, כל כך נורא.
יכולתי לראות את הדשא מתמלא בדמי הכהה באיטיות מחליאה, ולטעום את הטעם המתכתי שלו, של הדם, באוויר הקר, מתערבב עם ריח הטל, עם ריח הדשא. להריח את ריח החיים מתערבב עם ריח המוות.
רוח חיי החלה לעזוב את גופי, והכאב המתוק אך המר אט אט עוזב גם הוא.
עיניי נעצמות ברכות.
נשימתי האחרונה בורחת גם היא, משאירה אותי לבד.
ואז כל מה שנשאר ממני, היא הקליפה הריקה של האדם שהייתי.
ילדה בת 13 שכל מטרתה בחיים הייתה לקרוא לרחלילה תינוקת.
ועכשיו היא איננה.
הילדה בת ה13 נשארה קליפה ריקה.
בעוד מספר שעות, אחרי שמשפחתי תחזור הביתה, היא תגלה את הקליפה הריקה.
אבל עד אז אני כבר לא אהיה פה.
אני אפליג במחוזות החיים־לא חיים, לעולם אחר, עולם טוב יותר, אני מקווה.
~~~~~~