זה יותר טוב מכלום!!!
-
אני לא אוהבת את השקט של הלילה
אני ישנה עם מזגן גם כשקר בחוץ
רק בשביל רעשי הרקע האלה
שמשקיטים את הכל
אפילו רק טיפה
השקט של הלילה עושה לי רע
הוא נותן מקום למחשבות
וכשיש להן מקום הן משתוללות
הן בורחות ומוצאות להן פינה בראש שלי ולא עוזבות
וזה עושה לי רע
כשיש שקט אני שומעת דברים שלא נמצאים שם
מכונית ברחוב היא פתאום שד
וחתול מיילל הופך ל-האמת שאני לא יודעת למה
כי עכשיו אין שקט
אני שומעת מוזיקה
אבל כשיש שקט אין היגיון
כשיש שקט אני לא מסוגלת לזוז
כשיש שקט אני מסתכלת מאחורי הכתף כאילו משהו הולך לקפוץ עליי בכל רגע
למרות שכולם ישנים
וזו רק אני במטבח, שהולכת לקחת מים, ונותנת למחשבות להבריח את ההיגיון
כולם אומרים ששקט = שלווה
בראש שלי זה ההפך
אני לא יכולה איתו
אני מרגישה כאילו אני הולכת להתחרפן
התמוטטות עצבים בגלל השקט המזדיין הזה
-
טריגרים (כי מי לא התגעגע לטריגרים שלי)
פגיעה עצמית, חתכים, דם, סכינים
לראות את הדם על הסכין זו הנאה מוזרה
לא מוסברת
אחר כך, אחרי ש, אני מחטאת את היד, ומסתכלת על הסכין, ועל הצמר גפן, ועל הדם שמכתים הכל
וזו הנאה מוזרה
אני מרגישה פסיכופתית קצת כשאני כותבת את זה
אבל אני יציבה נפשית אני נשבעת
כשאני רואה את הדם על הסכין זה מחזיר אותי לפעם
כשרק התחלתי
הייתי רק שורטת את עצמי
ואז טיפה עם המספריים
ואז אני מוצאת את עצמי, אחרי חצי שנה, בוהה בדם על הסכין ומוצאת את זה מצחיק
ואז אני מוציאה את הפלסטרים של פרוזן מהמגירה וחובשת את היד, שלושה חתכים, שני פלסטרים סגולים, בטוחה שזה יספיק
מכבה את האור
פותחת את הטלפון
מדברת איתה טיפה
היא אומרת שהיא דואגת לי
אני אומרת לה שאני בסדר
אומרת לה לילה טוב
מדליקה את הפנס של הטלפון ולוקחת עוד פלסטר
ורוד הפעם
כי זה לא הספיק
מסתבר
אופס
-
טריגרים
פגיעה עצמית, חתכים, התקפי חרדה
הפחד הזה של ללכת לישון עם חולצה קצרה
מה אם היא תראה את זה בבוקר?
היא מודעת, זה לא חדש, זה פשוט שונה כשהיא רואה את זה
היא יודעת שזה דבר שקורה, היא אמרה לפסיכולוגית שהיא דואגת
למרות שהיא לא יודעת עד כמה זה התפתח מאז השריטות הקטנות שהיא ראתה פעם
זה מצחיק כשחושבים על זה
היא בטוחה שאני שורטת את עצמי טיפה בהתקפי חרדה
מי מספר לה שהיד שלי מלאה בחתכים שלא מספיקים להירפא לפני שזה קורה שוב?
מצחיק, אני יודעת
היא בטוחה שאני יציבה!!!!!
אבל אני באמת יציבה
באמת
מבטיחה
אבל זה שונה כשהיא רואה את זה
אני יודעת שהיא יודעת והיא יודעת שאני יודעת שהיא יודעת, והפסיכולוגית יודעת והפסיכולוגית יודעת שאני יודעת שהיא יודעת, ואמא יודעת שהפסיכולוגית יודעת שהיא יודעת שאני יודעת ואולי גם אבא יודע ואולי גם האחים שלי יודעים, מי יודע? אולי כולם יודעים
אבל כשהיא רואה את זה
כשהיא רואה את זה זה מפחיד
כשהיא רואה את הפלסטרים או את החתכים ושואלת
ואני שלא יודעת איך להתמודד מתנהגת כמו כלבה
זה מפחיד
ואני שונאת את זה
אבל אי אפשר להפסיק
זה מצחיק
-
אובדנות (כולנו ידענו שזה יגיע בסוף), הטרדה מינית, פגיעה עצמית, דם
לא יודעת אם לקרוא לזה אובדנות
אני פשוט
לא רוצה יותר
מבינים?
למה להמשיך לסבול
לפעמים אני עושה את זה, וחושבת מה היה קורה אם בטעות הייתי עושה את זה עמוק מידי
והדם לא היה אדום- ורדרד
הוא היה כהה, אדום עמוק, שלא מפסיק לזלוג במורד ידי, עד שאני אשכב חיוורת במיטה המוכתמת
אבל זה לא יקרה
כי זה סתם רצון
וזה קורה לכולם לא?
סתם תקופה רעה
זה לא היה ככה תמיד
הרצון התחיל אי שם בכיתה ה, אבל לא ממש ממש
לא כמו עכשיו
אז זה סתם היה כזה ״למה לסבול״
עכשיו, אחרי מה שהיא עשתה, אחרי מה שהוא עשה אחריה, אחרי שההיא האשימה, אני מתחילה לדמיין את זה
זה גם מצחיק
לא יכולה להפסיק
עומדת מול הקופסה של הכדורים המזדיינים, פותחת, ומתחרטת
כי אני פחדנית מזדיינת
ומטומטמת
נורא מצחיק, אני יודעת
-
אני יציבה נפשית אני נשבעת
ואני אחזור לכתוב!!!
המשך לאפוקליפסת האלפקות עד יום שבת הבא
מבטיחה
אולי
מקווה
YOU ARE READING
3 AM
Storie breviאז מסתבר שזה ספר לוואנשוטים שלי (בעיקר דרארי. סובלים. בעיקר דרארי סובלים. ) הקריאה על אחריותכם בלבד אני לא אחראית לאובדן שפיות עקב קריאה של ספר זה
